היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות

השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות הייתה '''משכנות שאננים''', שהוקמה על ידי השר משה מונטיפיורי לאחר ביקורו הרביעי בארץ ישראל ב-[[1855]]. השטח שנקנה היה מגרש של 18 [[דונם]], מעל ל[[בריכת הסולטאןהסולטן]] מול [[הר ציון]]. מאחר שרכישת קרקע באותם ימים על ידי נתין זר הייתה בלתי אפשרית, הוצא לשם כך צו מיוחד מטעם השלטונות, אשר התיר למונטיפיורי את רכישת הקרקע מפחת ירושלים תמורת 1,000 לי"ש. השכונה עצמה נחנכה בשנת 1860. מונטיפיורי החליט לייעד את השטח להקמת שכונת מגורים חדשה ומרווחת, שתעניק ליושביה אלטרנטיבה לחיים הצפופים והתלותיים שבין החומות. את השכונה הקים מונטיפיורי על שליש מהשטח שרכש. ה"שכונה" נבנתה למעשה כמבנה ארוך אחד של בתים טוריים, שנחנך בשנת [[1860]], ועוד מבנה קצר יותר מאחוריו. המבנים כללו 16 דירות מרווחות יחסית במושגי אותם ימים, שלכל אחת מהן חלקת אדמה קטנטנה. כמו כן הוקמו שני [[בית כנסת|בתי כנסת]] - אשכנזי וספרדי - ו[[מקווה]] טהרה.