משפט הקופים (מחזה) – הבדלי גרסאות

תמונה שנייה מתרחשת יומיים אחר-כך באולם בית המשפט. אחר-הצהרים וחם מאוד. הסצינה נפתחת כשהמשפט בעיצומו. בריידי חוקר את העד הווארד בלייר. אחרי-כן בריידי ודראמונד נקלעים לוויכוח סוער בדבר סוג השאלות. דראמונד עורך להווארד חקירה נגדית, אולם בריידי מתנגד לשאלותיו של דראמונד (והשופט מסכים עם בריידי). דראמונד נושא [[מונולוג]] בו הוא אומר: "למושג טוב אין משמעות בשבילי! לאמת יש משמעות – בתור עיקרון מכוון. אבל אחד מגילויי הטימטום של זמננו הוא התשבץ המוסרי שבתוכו כלאנו את ההתנהגות האנושית: כך שכל פעולה של מישהו נמדדת באופן שרירותי לפי קוי רוחב של "טוב" וקוי אורך של "רע" – והכל בדייקנות של דקות, ושניות ומעלות!! (
<ref>
'"משפט הקופים"', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 66-65).
</ref>
השופט משחרר את הווארד.

דראמונד מנסה לשאול את בריידי מה הוא יודע על כתביו של צ'רלס דרווין, אבל השופט קובע שהשאלות אינן מתאימות. לכן דראמונד שאול את בריידי אודות אמיתותם של סיפור התנ"ך כמו סיפור [[יונה הנביא#השהות במעי הדג|הלוייתן שבולע את יונה]], הסיפור על [[יהושע בן נון#דמותו בספר יהושע|יהושע שציווה על השמש לעמוד דום]] ועוד. בריידי אומר שכולם נכונים ושואל את דראמונד אם יש משהו קדוש בעיניו. דראמונד עונה שרוח האדם וש"דרווין העלה אותנו אל פיסגה של הר, מעליה אנחנו יכולים להשקיף אחורה ולראות את הדרך שממנה באנו. אבל בשביל הראות הזאת, החזון הזה, הידיעה הזאת, אנחנו חייבים לנטוש את האמונה בפיוט החביב של ספר בראשית." (
<ref>
'"משפט הקופים"', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 83).

דראמונד משנה את סגנון שאלותיו. הוא שואל מראה לבריידי אבן ואומר שהמדען שהוא זימן אומר שהיא בת 10 מיליון שנה. בריידי אומר שהפרופסור שלו בלבל את הזמנים והעולם הוא בן 6,000 שנה. דראמונד אומר שבתנ"ך כתוב שאלוהים ברא את השמש רק ביום הרביעי ולכן ייתכן היום הראשון שנרשם בתנ"ך "היה יכול להיות בן שלושים שעות ! או חודש ! או שנה ! או מאה שנה ! או עשרה מיליון שנה !" (
<ref>
'"משפט הקופים"', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 87).
</ref>
הוא מערער את בטחונו של בריידי שמסכים איתו. בכך דראמונד מראה שהתנ"ך יכול להתיישב עם המדע.

בריידי מאשים את דראמונד בכך שהוא מנסה להרוס את האמונה של האנשים בתנ"ך, ושאלוהים דיבר אל האנשים שכתבו את התנ"ך. דראמונד שואל אותו איך הוא יודע שאלוהים לא דיבר אל צ'רלס דרווין. בריידי עונה שאלוהים מצווה עליו להתנגד לתורות הרשע של דרווין. דראמונד שואל אותו אם אלוהים מדבר אליו ובריידי עונה שכן. דראמונד אומר: "אז אתה, מתיו האריסון בריידי, דרך הנאומים שלך, דרך החוקה או כל דרך שהיא, אתה מעביר את מצוותיו של האלוהים אל כל באי עולם! (צחוק מתחיל בעולם) רבותי, תכירו בבקשה את 'הנביא מ[[נברסקה]]'!" (
<ref>
'"משפט הקופים"', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 88-9).
</ref>
יהירותו של בריידי מתערערת, הוא נבוך ואומר ש"כל אדם אחראי למעשיו". דראמונד נאחז בדבריו ושואל אותו למה החוק מונע מברטראם קייטס להפעיל את [[רצון חופשי|הרצון החופשי]] שלו. בריידי מתחיל לצטט את התנ"ך באריכות, דראמונד אומר שהוא משוחרר והקהל צוחק ממנו. בריידי ממשיך לצטט את התנ"ך, השופט נועל את הישיבה לאותו יום ובריידי צונח על הספסל כשהוא מותש. אשתו נחפזת לצידו ומנחמת אותו.