השושלת העלווית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Royal standard of Morocco.svg|ממוזער]]
'''השושלת העלוואיתהעלאווית''' (1631-) זו שושלת המלוכה השולטת ב[[מרוקו]] כיום. השם "עלוואיםעלאווים" מגיע מ[[מולאי עלי אל-שריף]] (1589-1659) שנחשב למייסד השושלת. המשפחה העלוואיתהעלאווית מייחסת את מוצאה למשפחת [[מוחמד|הנביא מוחמד]] דרך [[עלי בן אבי טאלב]] ו[[פאטמה בת מוחמד]].
 
==מוצא==
על פי מסורת, העלוואיםהעלאווים הגיעו למרוקו בסוף המאה ה -13 כאשר העלוואי [[אל-חסן א-דאחיל]] הגיע מה[[חג'אז]] לעיר [[תאפילאלת]] בדרום מרוקו בהזמנת תושביה, כדי להיות ה[[אמאם]] של העיר. תושבי [[תאפילאלת]] קיוו שכצאצא של מוחמד, הנוכחות שלו תביא ברכה על העיר ותעזור לשפר את יבולי התמר. צאצאיו של א-דאחיל החלו להרחיב את כוחם בדרום מרוקו במיוחד לאחר מותו של השליט [[אחמד אל-מנסור]] (1578-1603) שהשתייך ל[[שושלת הסעדית]]. [[מולאי עלי אל-שריף]] החל להרחיב את השליטה העלוואיתהעלאווית מסביב לעיר [[תאפילאלת]] . בנו, [[מולאי אל-ראשיד]] (1664-1672), כבר הצליח בשנת 1669, להביס את ה[[סולטן]] הסעדי האחרון ולכבוש את [[מרקש]]. אל-ראשיד המשיך עם מסע כיבושיו ועוד בימי שלטונו גם צפון [[מרוקו]] נפלה תחת השליטה העלוואיתהעלאווית, ולראשונה היה ניתן לאחד ולהעניק יציבות למדינה.
 
==היסטוריה==
 
[[איסמעיל מלך מרוקו|איסמעיל אבן שריף]] (1672-1727) היה הראשון להקים את מוסדות השלטון העלוואיםהעלאווים, ותוך מלחמה בשבטים מקומיים הוא הקים מדינה מאוחדת. העלוואיםהעלאווים בתקופה זו נתקלו בקשיים ביחסיהם עם השבטים ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] והשבטים ה[[בדואים]]-[[ערבים]] במרוקו, ולכן איסמעיל הקים צבא המבוסס על חיילים-עבדים שחורים ושמושקיבל את היההשם "המשמר השחור". האחדות של מרוקו לא שרדה אחרי מותו של איסמעיל ושבטים מקומיים הצליחו לצבור כוח צבאי ופוליטי על חשבון העלוואיםהעלאווים.
 
רק עם [[מוחמד השלישי]] (1757-1790) הממלכה העלוואיתהעלאווית הצליחה לאכוף מחדש את שלטונה על מרוקו. הניסיון לשלוט על מרוקו בריכוזיות נזנח והתאפשר לשבטים מקומיים לנהל חיים אוטונומיים. תחת [[עבד א-רחמאן]] (1822-1859) נפלה מרוקו לראשונה תחת השפעה של המעצמות האירופיות. בעקבות התמיכה של [[מרוקו]] בתנועת העצמאות האלג'ירית שהונהגה על ידי [[עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי]], [[צרפת]] שלחה כוחות צבא להילחם בה וב-1844 מרוקו הובסה בקרב בקרבת הגבול עם אלג'יריה וזנחה את תמיכתה בעבד על-קאדר.
 
החל משלטונם של [[מוחמד הרביעי]] (1859-1873) ו[[חסן הראשון]] (1873-1894) העלוואיםהעלאווים ניסו לטפח קשרי מסחר עם אירופה ובארצות הברית, והם העבירו את הצבא והממשל תהליכי מודרניזציה כדי לשפר את השליטה על שבטי הברברים והבדואים. עם המלחמה נגד ספרד (1859-1860) אירופה החלה להתערב באופן ישיר בענייני מרוקו, ועל אף שהובטח למרוקו עצמאות בועידת מדריד (1880) ההשפעה הצרפתית והספרדית על המדינה דווקא התחזקה. [[גרמניה]] ניסתה מצדה לצבור השפעה על [[מרוקו]] כדי להחליש את השפעתה של [[צרפת]], וכך פרצו [[המשבר המרוקאי הראשון]] (1905-1906) ו[[המשבר המרוקאי השני]] (1911). בעקבות משברים אלה המרוקאיםהעלאווים נאלצו להכיר בחסות הצרפתית על ארצם ב[[הסכם פס]] שנחתם ב -3 בדצמבר, 1912, בו מרוקו נהפכה באופן רשמי ל[[מדינת חסות]] של צרפת. באותו הזמן אזור ה[[ריף]] שבצפון מרוקו ניתן לחסות [[ספרד]].
 
בתקופה שבה [[מרוקו]] הייתה [[מדינת חסות]] (1912-1956) הייתה השקעה כלכלית ניכרת בתשתיות של המדינה על מנת לקשר את הערים הגדולות שעל חוף האוקיינוס ​​האטלנטי לאזורי פנים-הארץ, ובכך להפוך את [[מרוקו]] לאזור כלכלי אחד. עם זאת משטר החסות האירופאי נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד שבטים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]], וכאשר היה ניסיון להכפיף את השבטים לתחום השיפוט של בתי משפט צרפתים בשנת 1930 התנועה למען עצמאות [[מרוקו]] החלה. בשנת 1944, מפלגת איסתיקלאל ("עצמאות") הוקמה, בתמיכת הסולטן [[מוחמד החמישי]] (1927-1961). [[צרפת]] נאלצה להעניק עצמאות למרוקו ב -2 במרץ, 1956, והותירה אחריה מורשת של פיתוח כלכלי באזורים וערים מסוימיום, ולעומת זאת הרס ובידוד באזורים שמהם יצאה ההתנגדות הברברית נגד צרפת וספרד בין 1912 ל -1933.