|
[[קובץ:Theodor Herzl.jpg|200px|שמאל|ממוזער|בנימין זאב הרצל]]
[[קובץ:Die Welt, Basel 27 August 1903.png|שמאל|ממוזער|px250px200|הודעתו של קלמנט היל ממשרד החוץ הבריטי לעוזרו של הרצל על תמיכה ב"תוכנית אוגנדה", פורסמה בשער העיתון הציוני "[[די ולט (שבועון ציוני)|די ולט]]", ב-[[27 באוגוסט]] [[1903]]]]
'''[[הקונגרס הציוני העולמי|הקונגרס הציוני]] השישי''' התקיים ב[[בזל]] ב-[[23 באוגוסט|23]]-[[28 באוגוסט]] [[1903]]. בקונגרס השתתפו כ-600 צירים, ובראשו ישב מנהיג התנועה [[ציונות|הציונית]] ד"ר [[בנימין זאב הרצל]]. נודע כ"קונגרס אוגנדה".
== מהלך הקונגרס ==
במרכזו של הקונגרס עמד הפולמוס ודיונים סוערים ונוקבים על [[תוכנית אוגנדה]], שהצעה על ידי [[ממשלת בריטניה]] להרצל. תוכנית אוגנדה עוררה דיונים נוקבים בתנועה הציונית ובקונגרס הציוני, והקונגרס נקרא לימים "קונגרס הבכי" על שם הסערה הרגשית העצומה שעוררה ההצעה ליישוב יהודים ב[[אוגנדה]] (למעשהכיום שטח ב[[קניה]] של ימינו) על ידי התנועה הציונית. 295 הצירים התומכים בה (ה"טריטוריאליסטים") היו בדרך כלל חברי התנועה הציונית מ[[מרכז אירופה]], ובהם [[מקס נורדאו]], שראה בתוכנית "מקלט לילה" ל[[יהדות אירופה]],. ו-178 המתנגדים לה מקרב הצירים מ[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]], ובהם ד"ר [[יחיאל צ'לנוב]], ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן. 132 צירים נמנעו. במהלך ההצבעה יצאו מאולם הקונגרס בכאב לבם שבעה צירי [[ציונות ברוסיה|הציונות הרוסית]] החברים בוועד הפועל הגדול של הקונגרס: צ'לנוב, ברנשטיין-כהן, פרופ' [[צבי בלקובסקי]], ד"ר [[צבי ברוק]], י"ל גולדברג, [[זאב טיומקין]] וד"ר ו' יעקובסון. הוחלט כי תשלח לאוגנדה משלחת חקר לבדיקת אפשרויות ההתיישבות בה. הרצל הסביר כי תמיכתו בתוכנית אוגנדה היא בעקבות [[פרעות קישינב]], רדיפות [[יהדות מרוקו|היהודים במרוקו]] ותנועת [[הגירה]]-בריחה של המוני יהודים ממזרחמ[[מזרח אירופה]] לארצות [[מערב אירופה]] ואמריקהו[[אמריקה]]. והצורךהרצל עמד על הצורך במקלט טריטוריאלי מידי, ולו ארעי, למיליוני יהודי אירופה, שלהם חזה עתיד נורא, עמדו לנגד. הרצלהוא הסביר לבאי הקונגרס, צירים, אורחים ועיתונאים, כי לא נמצא פתרון מדיני, חרף המאמצים הגדולים של הנהגת התנועה הציונית, למיליוני העם היהודי למוד הסבל והרדיפות ה[[אנטישמיות]], כשבעה מיליון נפשות, לפי האומדנים, במזרחבארצות מזרח ומרכז אירופה, והם "משוללי-זכויות, ששוב התחילו רועדים מפחד".{{הערה|אריה צנציפר (רפאלי), '''פעמי הגאולה''', תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 120.}} ניסיונותיו לשיתוף פעולה עם הסולטן העות'מאני [[עבדול חמיד השני]] עלו בתוהו, וגם התוכנית לקבלת צ'ארטר ב[[חצי האי סיני]] אשר בשליטתה של הממלכה המאוחדת, עלתהלא בתוהוצלחה. עם זאת, הרצל הבין את ההתנגדות הגדולה שקמה לתוכנית אוגנדה בקרב התנועה הציונית, וסיים את דבריו בנאומו האחרון בקונגרס (והאחרון בחייו; נפטר כשנה אחריו) בפסוקבהכריזו ב{{תנ"ך|תהילים|קלז|ה}} שבו מוצהרת אהבת ארץ ישראל: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
בקונגרס נמסרו דינים וחשבונות על מכירת מניות של הבנק הציוני [[אוצר התיישבות היהודים]].
|
