סונאטה מס' 5 של בטהובן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 1:
'''סונאטה מס' 5 של בטהובן''' ב[[סולם (מוזיקה)|דו מינור]], [[קיטלוג יצירות קלאסיות|אופוס]] 10 מס' 1, היא אחת מ32 [[סונאטה|הסונאטות]] שהלחין [[לודוויג ואן בטהובן]] ל[[פסנתר]]. הסונאטה, שההודפסה לראשונה ב-[[1798]], הוקדשה לאנה מרגרטה פון בראון (anna margarete von browne), אשתו של [[פטרון (אומנות)|פטרונו]] של בטהובן באותם השנים, לה הקדיש את כל [[קיטלוג יצירות קלאסיות|האופוס]].
הסונאטה היא חלק מ[[קיטלוג יצירות קלאסיות|אופוס]] 10, הכולל שלוש [[סונאטה|סונאטות]] ל[[פסנתר]]: מס' 5 בדו מינור, מס' 6 בפה מאז'ור ומס' 7 ברה מאז'ור. את הסונאטה כתב בין השנים [[1796]]-[[1798]], ביחד עם השתיים האחרות. זוהי הסונאטה הראשונה, [[לודוויג ואן בטהובן|שבטהובן]] כתב בשלושה פרקים (ולא ארבעה, כפי שנהג בארבעת הסונטות הקודמות)
היצירה זכתה לכינוי הלא רשמי "הפאתטית הקטנה", עקב הדמיון שבינה לבין [[סונאטה מס' 8 (הפאתטית) של בטהובן|הסונאטה מס' 8 אופ 13]] של בטהובן, המכונה "הפאתטית". דמיון זה בא לידי ביטוי, ב[[סולם (מוזיקה)| בסולם דו מינור]] בו נכתבו שתי היצירות, במבנה הסונאטות ובהלך רוחן. הפרקים הראשוניים מאופיינים בנימה קודרת וכעוסה, הפרקים השניים [[מלודיה|מלודים]] ושירתיים, והפרקים השלישיים בעלי אופי ריקודי אך קודר. עוד ניתן לראות דמיון, בין הפרק השלישי בסונאטה, ל[[הסימפוניה החמישית של בטהובן]].
שורה 14:
===פרק ראשון- אלגרו מולטו אה קון בריו===
הפרק הראשון נכתב [[משקל (מוזיקה)|במשקל שלושה רבעים]], [[סולם (מוזיקה)|בסולם דו מינור]] ומפעם הפרק, אלגרו מולטו (molto = הרבה, יותר) אה קון בריו (con brio = במרץ ובהתלהבות). [[אקספוזיציה|האקספוזיציה]] מתחילה ב[[אקורד]] בדו מינור המלווה [[ארפג'ו|בארפג'ו]] עולה מאותו הסולם. אחריו חזרה על אותו הנושא, אך בסולם לה במול- ה[[סובמדיאנטה]] של [[טוניקה|הטוניקה]] דו. אחרי כן ישנה התפתחות קלה ברוח הנושא.
בתיבות 28-30 ישנם קפיצות גדולות שמעצימות את המתח שנוצר עד כה, ונגמרות בקפיצה של אוקטבה. אחרי סיום הנושא הראשון, הפסקה של תיבה אחת, שמרחיבה את המתח ויוצרת ציפיה לנושא הבא. מתיבה 32 מתחיל מעבר הדרגתי לנושא השני,המתאפין בליווי [[בס אלברטי]] עד סוף האקספוזיציה, הנגמרת [[קודה|בקודה]] מלודית ורכה.
הפיתוח מתחיל במבנה דומה לפתיחה של האקספוזיציה, אך [[סולם (מוזיקה)|בסולם דו מז'ור]]. אחרי משפט אחד מתחילות שתי קפיצות המזכירות את הקפיצות באקספוזיציה, ושמובילות לנושא המרכזי. הנושא מתאפיין בתחילתו באוקטבות הזזות במבנה זהה פעמיים, הראשונה [[פה (תו)|מפה]], והשנייה [[סי|בסי]] [[במול]], [[סובדומיננטה| הסובדומיננטה המוקטנת]] של [[פה (תו)|פה]]. התחלה זו מכתיבה את המשך הנושא. לכל אורך הנושא ליווי [[בס אלברטי]].
בתיבה 168 מתחילה הרפריזה של הנושא הראשי מתחילת הפרק, בדו מינור. בתיבה 191 מתחיל הנושא השני, אך הוא עובר [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] [[סובדומיננטה|לסובדומיננטה]]. לאחר מכן, חוזר הבס האלברטי ללוות את הנושא, במבנה הדומה לזה שבאקספוזיציה. הפרק נגמר [[קודה|בקודה]] הדומה לזו שבאקספוזיציה, אך בסולם סול מז'ור.
| |||