היפומאניה – הבדלי גרסאות

התופעה תוארה לראשונה ב-1878 על ידי ג'ולס פלרט, והמונח "היפומאניה" נטבע מספר שנים לאחר מכן, ב-1881, על ידי [[עמנואל מנדל]]; עם זאת, תיאור מדויק יותר ומחקר מקיף על ההפרעה החלו רק כמאה שנים מאוחר יותר.{{הערה|Jules Angst, Alex Gamma, Franco Benazzi, Vladeta Ajdacic, Dominique Eich, Wulf Rossler, [http://robertwhitaker.org/robertwhitaker.org/Bipolar%20Illness_files/Toward%20a%20re-definition%20of%20subthreshold%20bipolarity.PDF Toward a re-definition of subthreshold bipolarity: epidemiology and proposed criteria for bipolar-Il, minor bipolar disorders and hypomania], Journal of Affective Disorders 73 (2003) 133-14}}

 

 

ההיפומניה פוגמת לעתים ביכולות ה[[ריכוז (פסיכולוגיה)|ריכוז]], ה[[קשב]] והעבודה. היא עלולה להקשות על הלוקים בה לנוח ולנצל כהלכה את שעות ה[[פנאי]]. במהלך היפומאניה עשויים להתגלות תחומי עניין חדשים ונטייה קלה לבזבוז כספים. ההפרעה עשויה לחלוף מעצמה או בסיוע [[טיפול תרופתי]], או לבוא כשלב מקדים ל[[מאניה]] ב[[הפרעה דו-קוטבית]]. ההפרעה יכולה גם להוות [[תסמין]] בהפרעות אחרות, כגון [[ציקלותימיה]] ו[[הפרעה סכיזואפקטיבית]].

 

ניתן לאבחן היפומאניה אצל [[פסיכיאטר]]ים, המבצעים [[אבחנה]] מבדלת (קובעים האם זו היפומאניה או הפרעה אחרת). הטיפול בהפרעה הוא לרוב באמצעות תרופות מייצבות מצב-רוח, כגון [[ליתיום (תרופה)|ליתיום]].{{הערה|[http://www.psychiatrist.org.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%94 טיפול בהיפומאניה], בפורטל "פסיכיאטר"}} כדי למנוע מהתקף היפומאני להפוך להתקף מאניה, נדרש לעתים טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות, כגון [[אולנזאפין]]. במקביל לטיפולים התרופתיים נדרש [[טיפול פסיכולוגי]], כדי לסייע בהבנת הגורמים להפרעה ומציאת דרכי התמודדות עימה.

 

==הערות שוליים==