הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

בשנת [[1951]], מעט לאחר [[מלחמת העצמאות]], הזמין [[משרד הביטחון]] את ד"ר לודויג כהן, עיוור מ[[רוטרדם]] שב[[הולנד]] על מנת לייעץ בנושא שיקום [[חייל]]ים שנפגעו בעיניהם. בין המלצותיו הייתה ההמלצה להקים ספריה לעיוורים. [[חיה בם]], מייסדת הספרייה, הייתה זו שמימשה את ההמלצה. היא ארגנה קבוצה של מתנדבים תושבי נתניה, לרבות היא עצמה, בעלה ושני ילדיה. יחד הם החלו, בעזרת סרגלי העתקה מתאימים שכהן שלח להם מהולנד, בלימוד [[כתב ברייל|כתיבת ברייל]] והעתקת ספרים לשפה זו והם אלו שפיתחו את שפת הברייל בעברית. כך הוקמה ב-1951 הספרייה בנתניה, שהחלה במספר מצומצם מאוד של ספרים בודדים ושכנה במרתף ביתה הפרטי של בם.