ג'וליאן דה-פרייטס – הבדלי גרסאות

ב [[16 ביוני]] [[1933]] נרצח על חוף ימה של [[תל-אביב]] [[חיים ארלוזורוב]] ממנהיגי [[תנועת העבודה]]. ב[[23 באפריל]] [[1934]] החל להתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים ב[[ירושלים]] משפט [[רצח ארלוזורוב]]. היה זה משפט שהסעיר את [[היישוב]] היהודי וגרם לקרע בין [[תנועת העבודה]] שהנהיגה את היישוב, לבין [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]]. במשפט הואשמו שני פעילים רוויזיוניסטים, [[אברהם סטבסקי]] ו[[צבי רוזנבלט]] ברציחתו של חיים ארלוזורוב. בתום המשפט ב-[[8 ביולי]] 1934. הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי. ג'וליאן דה-פרייטס ישב בהרכב השופטים במשפט. מלבדו נכללו בהרכב השופט [[פרנסיס בייקר]] ואב בית הדין היה [[זקן השופטים]] [[מייקל מקדונל]]. ב-[[20 ביולי]] [[1934]] זוכה גם סטבסקי, על ידי כל השופטים, בעיקר על בסיס [[דיני ראיות|דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה) לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד, ללא עדות מסייעת. על כן נפסק שעדותה של סימה ארלוזורוב אין בה כדי להרשיע את סטבסקי, מאחר שעדותה לא נתמכה בשום גורםראיה אחראחרת שקשרשמקשרת את סטבסקי לרצח. בנוסף לנימוק זה, נכתבו בפסק הדין על ידי השופטים האחרים נימוקים נוספים.