קרב זאמה – הבדלי גרסאות

חניבעל פתח את הקרב, כצפוי, בהסתערות חזיתית של הפילים שלו על מרכז המערך הרומאי, אך מהלך זה פעל כבומרנג, וגרם לו יותר נזק מתועלת. סקיפיו, שצפה מראש את המהלך של חניבעל, קידם את פני הפילים בתרועת חצוצרות וקרנות מלחמה, שהבהילו את הפילים וגרמו לחלקם לפנות לאחור. הפילים שהמשיכו בהסתערות גרמו לאבידות בקרב הרגלים הקלים, שהוצבו לפני המערך הרומי העיקרי, וחלקם לא הספיקו להימלט, אך לאחר מכן תועלו להתקדם במעברים, שסקיפיו פתח במערך צבאו, ולא גרמו נזק רב. הם נפגעו מכידונים, שהושלכו עליהם משני העברים, וכאשר סבו לאחור תקפו במנוסתם את חייליו של חניבעל וגרמו למהומה בשורות הצבא הקרתגני. שתי כנפות הפרשים של חניבעל היו הנפגעים העיקריים ממנוסת פילי המלחמה, שאיבדו שליטה. הפילים שנמלטו משדה הקרב הבהילו את הסוסים, ושיבשו את הסדר בקרב הפרשים הקרתגנים והנומידיים. כוחות הפרשים של סקיפיו, בפיקוד לאליוס ומסיניסה, ניצלו את הבלבול בשורות יריביהם, כדי לתקוף ולהביס את כנפות הפרשים של חניבעל שניצבו מולם, ולהניס אותם משדה הקרב.

 

 

תסריט דומה חזר על עצמו כאשר הלגינות הרומיים תקפו את הקו הקרתגני השני. בתחילה הצליחו הקרתגנים להדוף לאחור את הקו הרומי הראשון, שמערכו השתבש מכיוון ששדה הקרב היה זרוע בגופות וחלקלק מדם, אך סקיפיו שוב תיגבר אותו בכוחות מהקו השני, ומכיוון שהמערך הרומי היה פחות עמוק מהמערך הקרתגני, והיה פרוס על פני חזית רחבה יותר, כוחותיו הצליחו לאגף אותו משני עבריו. החיילים בקו הקרתגני השני נשברו ופנו לנוס, אך החיילים בקו השלישי והאחרון שוב מנעו מהם מעבר דרך שורותיהם, אילצו אותם להימלט ימינה ושמאלה, וחלקם הצטרפו אל האגפים של הקו הקרתגני השלישי והגדילו את רוחב החזית שלו.

 

 

 

לפי דברי פוליביוס וליוויוס, תבוסתו של חניבעל הייתה שלמה, ורוב צבאו הושמד בשדה הקרב. כ-20 אלף חיילים קרתגנים נהרגו, וכ-18 אלף נפלו בשבי. אבידות הצבא הרומאי היו קלות יחסית, 1500-2000 הרוגים וכ-4000 פצועים. חניבעל עצמו הצליח להימלט משדה הקרב עם קבוצת מלווים קטנה. הוא הבין עתה שהמלחמה אבודה, ושיכנע את נכבדי קרתגו לקבל את תנאי הכניעה של הרומאים.