מסכת עוקצים – הבדלי גרסאות

'''מסכת עוקצים''' או '''מסכת עוקצין''' היא ה[[מסכת]] האחרונה ב[[סדר טהרות]] וב[[ששה סדרי משנה]]. מסכת זו עוסקת בהגדרת המזון הראוי ושאינו ראוי להיטמא, כגון עוקצי ה[[פרי|פירות]], ומכאן שמה 'עוקצין'. בין הנושאים השנויים במסכת: דיני חלקים הטפלים למזון ומשמשים לו כ[[קליפה]] [[שומר לטומאה|השומרת עליו]] או כ[[יד לקבל טומאה|ידית אחיזה]]; דברים שמקובל לאוכלם רק ב[[עיר]] ולא ב[[כפר]], ועוד.

בגמרא (הוריות יג ע"ב) מבואמבואר ש[[רבי מאיר]] ו[[רבי נתן]] רצו להקניט את הנשיא [[רשב"ג]] ואמרו לבקש ממנו שילמדם ב"עוקצים" שכן מסכת זו לא הייתה ידועה לו.

#'''זיתים שכבשן בטרפיהן (עשר משניות) '''- חלקי אוכל הסמוכים זה לזה, - מתי הם נחשבים כגוף אחד ומתי הם יחשבו כגופים נפרדים. [[רב יהודה]], האמורא המפורסם, כאשר היה מגיע לפרק זה הוא, התקשה בו מאוד, ואמר: {{ציטוטון|הויות דרב ושמואל חזינן הכא}}, - משפט הבא לבטא את עומק החכמה הטמונה בפרק.

#'''יש צריכין הכשר (שתים עשרה משניות) -''' פירוט הדברים שלא מקובל לאוכלם, ורק "מחשבה" והחלטה מפורשת של האדם לאוכלם מגדירה אותם כמזון הראוי לקבללאכילה - ובכך להכשירם לקבלת טומאה. בסוף פרק זה, האחרון בששת סדרי המשנה, נקבעה משנה מעולם האגדה, - מעין סיום "חגיגי", על גודל השכר ל[[עולם הבא]] ועל ערכו של השלום: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". במשנה זו מופיעים באופן חריג שמותיהם של רבי [[יהושע בן לוי]] ורבי [[שמעון בן חלפתא]], תלמידיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

בסך הכל יש במסכת 28 משניות.