המחתרת הדנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 14:
אחרי הפלישה לדנמרק ב-[[9 באפריל]] 1940 ([[מבצע ווסרובורג]]) הרשויות הגרמניות אישרו ל[[ממשלה]] הדנית להישאר בשלטון. היה להם מספר סיבות לכך, אבל התוצאה הסופית הייתה שהגרמנים שאפו להשתמש בדנמרק כדוגמה "לארץ חסות". כיוון שהממשלה הדנית שנבחרה באופן [[דמוקרטיה|דמוקרטי]] נשארה בשלטון, המוטיבציה של [[אזרח|אזרחי]] דנמרק להילחם בכיבוש הייתה קטנה באופן ניכר יחסית למדינות שונות כמו [[נורבגיה]], [[צרפת]] ו[[פולין]]. [[יהודים]] נשארו תחת חסותה והגנתה של הממשלה הדנית, ה[[פוליטיקה|פוליטקאים]] הדנים, שגם נבחרו באופן דמוקרטי, נשארו בשלטון, ואפילו ה[[משטרה]] הדנית נשארה בידי הממשל. חיי היום יום בדנמרק נשארו כמעט כמו לפני הכיבוש, למרות שהגרמנים הכניסו מספר שינויים: [[צנזורה]] רשמית, איסור על מסחר עם מדינות [[בעלות הברית]], והצבתם של [[חייל|חיילים]] גרמנים במדינה. הממשלה הדנית דחתה באופן רשמי התנגדות אלימה עקב חששה מתגובה קשה של הרשויות הגרמניות.
 
אף על פי כן, במשך התקדמות המלחמה, מספר רב של דנים החלו להקים קבוצות התנגדות לכיבוש הנאצי. מספרם של הדנים הנאצים מעולם לא היה גדול, ולמעשה היה יותר קטן אחרי הפלישה הנאצית לדנמרק מאשר לפניה. חוסר הפופולריות של הנאצים בדנמרק מוכח בעובדה ש[[קצין]] ה[[אס אס]] הבכיר [[ורנר בסט]] לא הציב אף פעם את [[פריץ קלאוסן]], ראש [[המפלגה הדנית הנאצית]] בשלטון, וה[[פטרלנד]] (''Fatherland''), ה[[עיתון]] הדני הנאצי, פשט את הרגל. העיתון יכל להתקיים רק באמצעות מימון נאצי. כאשר הנאצים הכריחו את הממשלה הדנית, שבראשה עמד [[אריק סקבניוס]], לחתום על הסכם אנטי-קומינטרן, הייתה [[הפגנה]] המונית ב[[קופנהגן]]. ה[[פרופסור]] המוערך ל[[תאולוגיה]] האל קוֹך החל לקרוא בהרצאותיו בפני סטודנטים ותנועות נוער להחייאת מורשתו הדמוקרטית של [[ניקולאי גרונטוויג]] ולתחיית [[בתי חינוך עממיים|בתי החינוך העממיים]]. על אף שקוך עצמו לא השתתף בהמשך בפעילות המחתרת עצמה - הייתה לקריאתו זו חשיבות בהתגבשות הכוחות החברתיים שחוללו מאוחר יותר את המחתרת{{הערה|שם=כיבוש|[[חיים יחיל]], '''הסוציאליזם הסקנדינבי''', הוצאת הקיבוץ המאוחד 1966, פרק: דאניה - כיבוש ומאבק, עמ' 155-164}}.
 
תנועת ההתנגדות הדאנית צמחה מהתארגנויות רבות ושונות, אך 4 מקורות בולטים היו לה{{הערה|שם=כיבוש}}:<br />