R-7 סמיורקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Superzohar (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 13:
==היסטוריה מבצעית==
יחידת הטילים האסטרטגיים הראשונה הפכה למבצעית ב-9 בפברואר 1959 בפלסטסק בצפון מערב [[רוסיה]]. ב-[[15 בדצמבר]] 1959 ניסתה היחידה לראשונה את הטיל שלה. טילי ה-R7 נחשבו לכישלון כמערכות נשק. רק שישה אתרי שיגור בסה"כ הפכו למבצעיים, 4 ב[[קוסמודרום פלסצק]] ושניים ב[[קוסמודרום בייקונור]] שב[[קזחסטן]]. עלות המערכת הייתה גבוהה, בעיקר עקב הקושי בהרכבתה באתרי השיגור הגדולים שהיה הכרח למקמם באזורים מבודדים. בנקודת זמן מסוימת, כל אתר שיגור תוכנן לעלות כ-5% מתקציב ההגנה הסובייטי. מחירים גבוהים אלו לא היו יחידים במינם לדור הראשון של הטילים וארצות הברית חוותה בעיות דומות.
בנוסף למחיר, לטיל היו בעיות מבצעיות נוספות. עם טיסות הריגול של ה[[לוקהיד U-2]], מתחמי השיגור הענקיים של ה-R-7 לא היו יכולים להיות מוחבאים וניתן היה לצפות שהם יושמדו במהירות בכל [[מלחמה גרעינית]]. להכנת טיל ה-R-7 הענקי לשיגור נדרשו כמעט 20 שעות, ולא ניתן היה להשאירו בכוננות במשך יותר מיום בשל מערכת הדלק ה[[קריוגני]]ת שלו. לפיכך, הכוח הסובייטי לא היה יכול להישאר בכוננות תמידית, היה חסר סיכוי נגד הטילים הבליסטיים האמריקאיים ואפילו מפציצים יכולים היו להשמידו. הכישלון של ה-R-7 דחף את ברית המועצות לפיתוח דור שני של טילים שיוכלו לשמש כמערכות נשק.
| |||