סימן 1 (טנק) – הבדלי גרסאות

בעוד הגנרלים מתייאשים ופונים למעין [[מלחמת התשה]], ממציאים ותאורטיקנים בעורף ניסו למצוא פתרון טכנולוגי-טקטי לבעיה. הבריטים היו הראשונים להגיע למסקנה שהפתרון הוא בכלי רכב משוריין, בעל [[מנוע בעירה פנימית]], שחימושו יאפשר לו להשמיד את קיניעמדות המקלעים, ויוכל לפרוץ דרך בין גדרות התיל ולחצות את החפירות. בנוסף לכך, הסיקו המדענים שעל מנת לעשות זאת הרכב יצטרך להיות [[מזקו"ם|זחלי]], שכן שטחבשטח ההפקר היה מלאהיו בורות ומכתשים כתוצאה מהכתישה הארטילרית - מה עוד שרכב גלגלי אינו יכול לחצות חפירות.

באוקטובר 1914 ,סגן-אלוף בשם [[ארנסט סווינטון]] העלה הצעה בנוסח זה בכתב, ושלח אותה למזכיר וועדת ההגנה מוריס האנקי, שהעבירה לפיקוד העליון הבריטי, שם היא נדחתה, וכן ל[[וינסטון צ'רצ'יל]], שהיה אז שר הימיה. צ'רצ'יל שראה מכוניות משוריינות בפעולה (אשר שימשו את האגף האווירי של הצי הבריטי, למטרות חילוץ טייסים מופלים וסיור) ראה את ההצעה בעין יפה, ושיכנע את משרד ההגנה הבריטי לשקול מחדש את ההצעה. כתוצאה מכך ומניסויים שנערכו עם טרקטורים זחליים (של חברת [[הולט-קאטרפילר]]), הוקמה ועדה שנקראה "ועדת ספינות היבשה". הוועדה הביאה בסופו של דבר, לאחר כמה נסיונות כושלים לייצורו של רכב המסוגל לעמוד בדרישות, הצליח צוות תכנון לייצר את הטנק הראשון, הידוע כ"[[טריטון ווילסון]]", על שם צמד המתכננים. דגם משופר יותר אשר יוצר מאוחר יותר היווה למעשה את הבסיס ל"טנק סימן 1"<ref>השם ניתן על מנת לטעת בגרמנים את המחשבה שמדובר במכלי מים (Water Tanks) ניידים</ref>.

צורת הטנק הייתה [[מעוין|מעוינת]], ושני הזחלים הקיפו את המכונה. מאחור נוסף זוג גלגלים ענקיים וכבדים שנועד לייצוב. אורכו היה כמעט 10 מטרים וגובהו 2.40 מטרים. משני צדדיו בלטו [[צריח (טנק)|צריח]]י החימוש. כל אחד משני הצריחים הכיל [[תותח]] 6 ליטראות (57 מילימטר) ו[[מקלע]] 0.303 אינץ' בגרסת ה"זכר" ו-3 מקלעים בגרסת ה"נקבה". סידור זה נבע מהעדרו של צריח המסתובב לב-360 מעלות, מאפיין שנוסף רק בדגמי טנקים מאוחרים יותר. ה[[שריון]] עצמו היה בעובי של בין 8-10 מילימטר, מספיק כנגד נשק קל אך לא כנגד תותחים. על כל אלה נוספו 8 אנשי צוות, שהביאו את משקל הטנק המאויש לכ-28 טון. בעקבות כובד משקל זההטנק מנוע הבנזין הצליח להגיעלהניעו למהירותבמהירות של 5.5 קמ"ש בלבד. הטנק היה יכול לחצות תעלות ברוחב 3.3 מטר, ולעבור מכשולים בגובה 1.4 מטר.

* התנאים בטנק היו קשים להחריד וכללו טמפרטורותטמפרטורה גבוהותגבוהה, מחנק ואדי דלק.

על אף כל אלה, הוכנס הטנק לשימוש במספרים קטנים בשנת [[1916]] בשירות [[רגימנט הטנקים המלכותי]] והשתתף ב[[הקרב על הסום|קרב על הסום]]. מעורבות הטנקים בקרב הייתה כישלון למעשה, שכן רובם נתקעו או התקלקלו במהלכו. השפעתם העיקרית הייתה על מורל החי"ר הגרמני, שרבים מאנשיו ברחו או נכנעו למראה המפלצת המכנית המאיימת. למרות זאת, ניתן לראות תוצאה חיובית שכן הובהר כי לו היו הטנקים מגיעים בכמות גדולה יותר לשדה הקרב, הם היו מצליחים כנראה לפרוץ את קווי החפירות. כמו כןבמהרה נעשו שינויים מכניים בטנק, שהביאו לגרסה הבאה - הטנק סימן 4.

הטנק סימן 4 היה למעשה זהה לסימן אחת, פרט לשינויים הבאים:

סימן 4 שימש במתקפות רבות במהלך החודשים הבאים במלחמה, אך אף פעםמעולם לא בכמות מספקת להצלחה מוחצת. במהלך המלחמה נמשך פיתוחו של הסימן 4. ההצלחה הראשונה ב[[קרב קמברה (1917)|קרב קמברה]], ב-[[20 בנובמבר]] [[1917]]. הטנקים פרצו את קווי הגרמנים אך שוב לא היוהשתתפו מספיק טנקים כדי לנצל את ההצלחה. רק ב-[[1918]] החלו הטנקים להופיע בכמויות גדולות, ומילאו חלק גדול בניצחונות של יולי ואוגוסט [[1918]]. לקראת סוף המלחמה יוצר סימן 5, שהיה בעל מנוע חזק יותר ושריון עבה יותר.