הוועד לענייני פליטים – הבדלי גרסאות

ב26ב-26 בינואר 1944 העביר הנשיא רוזוולט את ה[[פקודה נשיאותית|פקודה הנשיאותית]] {{אנ|Executive order}} מס' 9417, על פיה הוחלט להקים את הוועד לפליטי מלחמה (War Refugee Board). בפקודה זו הנחה רוזוולט לנקוט את כל האמצעים העומדים לרשות ארצות הברית כדי להציל את קרבנות הדיכוי שסכנת מוות קרובה נשקפת להם ולהציע לקרבנות אלה את כל הסעד והסיוע האפשריים והעולים בקנה אחד עם המלחמה. יהיה זה מתפקידם של משרדי החוץ, האוצר והמלחמה, כל אחד בתחומו, להוציא לפועל את תכניותיו של הוועד. מתפקידם של ראשי כל הסוכנויות והמשרדים לספק או להשיג עבור הוועד את המידע, האספקה, כלי השיט וכל אמצעי סיוע מוגדר אחר שיידרשו לו בעת ביצוע הוראה זו. יחד עם זאת הוועד רשאי לקבל עזרה מכל אדם פרטי או גוף שיכול לסייע במאמצי ההצלה. לפקודה זו היה תוקף של חוק.{{הערה|http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/wrb1.html}} משרד האוצר סיפק לוועד את מקום מושבו וכן את רוב אנשי הסגל שישבו בו. [[הנרי מורגנטאו]], שר האוצר,המשיך להיות בקשר רציף עם המועצה לאורך כל תקופת פעילותה.

ואכן הוועד לפליטי מלחמה נעזר רבות בגופי ההצלה היהודים. מלבד בתחום הפיננסי, ביקש מארגוני ההצלה היהודים להעביר אליו את תכניות ההצלה שבנו עד כה, על מנת שזה יוכל לאחדן לכלל תכניתתוכנית אחת רחבת היקף. עיקר עבודתו התמקד בפינוי יהודים בני עמים אחרים שחייהם בסכנה בתחומי [[מדינות הציר]],איתור מקומות להעברת המפונים אליהם, שימוש באמצעים פסיכולוגיים (בעיקר באיומים על פשעי מלחמה) כדי למנוע גירושים ומעשי זוועה ומשלוח אספקה חיונית למחנות הריכוז. ארצות המפלט אליהם כיוונו היו טורקיה, ספרד, דרום איטליה (שהייתה תחת כיבוש בעלות הברית), שוודיהשבדיה ושוויץושווייץ.

'''שוודיהשבדיה'''- נציג הוועד, אייבר אולסן, יחד עם ג'ונסון רתמו את הממשלה השוודיתהשבדית לסייע במאמצי החילוץ וההקלה על הפליטים. לקראת סוף המלחמה תמכו השניים במגעים שבעקבותיהם הובאו לשוודיהלשבדיה באפריל 1945 שתי קבוצות של אסירי מחנות ריכוז. הקבוצה הראשונה מנתה 425 יהודים שגורשו מדנמרק והקבוצה השנייה מנתה 7,000 נשים, כמחציתן יהודיות, ממחנה [[ראוונסבריק]].

'''שווייץ'''- בשל קרבתה לארצות כבושות רבות, הייתה שווייץ למרכז הראשי של הוועד באירופה. היא אפשרה את הדרך הטובה ביותר להעברת כספים לאירופה. שימשה נקודת ממסר חיונית לתקשורת אל אירופה הכבושה וממנה לבין ממשלת שווייץ, שקיימה קשרים עם מדינות הציר, הייתה למתווכת הדיפלומטית עם גרמניה וגרורותיה. נציג הוועד בשווייץ היה רוסוול מקלילאנד, שהיה מנהל תכניתתוכנית הסעד לפליטים של 'וועדת השירות של אגודת הידידים' האמריקנית בשווייץ. היה לו ידע רב בנוגע לפליטים וניסיון במגעים דיפלומטיים מול פקידי ממשלה רמי דרג. בנוסף, הוא היה בקשרים טובים עם כמה ארגוני הצלה וסעד שחלקם עבדו בשיתוף פעולה עם מחתרות ורשתות תקשורת בתוך המדינות הכבושות. הועמדה לרשותו קרן על סך 250,000 דולר מארגון [[ג'וינט|הג'וינט]], שבעזרתם מימן תכניות חשאיות רבות לדוגמה, מבצעי סעד בתחומי מדינות הציר, הדפסת מסמכים מזויפים, שירות בלדרים מחתרתי ומבצעי בריחה.

'''צרפת'''- הוועד לפליטי מלחמה סיפק סיוע כספי לתמיכה ב8000ב-8000 היתומים שנותרו בתחומי צרפת הכבושה והסתתרו אצל משפחות נוצריות, בבתי ספר ומנזרים.

תחת חסותו של הוועד, ניתנו ל4000ל-4000 מן היתומים אשרות עלייה לארץ ישראל.{{הערה|Wyman, The abandonment of the Jews, pp. 279-283.}}

הוועד ביקש להקים מחנות חירום לפליטים, כמו לשבויי המלחמה, ולהשיבם לארצות מולדתם לאחר המלחמה. המבצע כולו יתבצע מחוץ לתחום מערכת ההגירה וכך לא יהיה צורך לשנות מכסות או הליכי מתן ויזות. במרץ 1944, לאחר שהנשיא פרסם את ההצהרה נגד פשעי המלחמה שביצעו הנאצים ביהודים, זיהה הוועד כי זו שעת הכושר לפעול בנושא והציע לנשיא לפרסם הצהרה שבה יאמר כי בעקבות הבטחתה של ארה"בארצות הברית למצוא מקומות מקלט לפליטים, היא תהיה מוכנה לקלוט באופן זמני את כל הניצולים מידיו היטלר. הם יהיו כפופים להגבלות שהוטלו על שבויי מלחמה, אך יזכו ליחס הומניטרי ולאחר המלחמה ישובו לארצות מולדתם. לפני שהוועד העביר את הצעתו לנשיא, היא הועברה לאישור משרדי המלחמה, החוץ והאוצר. לאחר חששות רבים מדחיית ההצעה בקונגרס והתנגדות להגדלת מכסות ההגירה, הסכימו מורגנטאו, האל [[הנרי סטימסון|וסטימסון]] על גרסה מרוככת של ההצעה.

ההצעה המקורית אפשרה מקלט זמני בארה"בבארצות הברית לכל בני העמים המדוכאים הנמלטים מידי היטלר. ואילו בגרסה החדשה הושמטה המילה "כל". ההצעה הועברה לבית הלבן ב 8 במאי{{הערה|Wyman, The abandonment of the Jews, pp. 318-322.}}

באוגוסט 1944 הגיעו לפורט אונטריו שבארה"בשבארצות הברית 982 פליטים, רובם מיוגוסלביה, אוסטריה, פולין גרמניה וצ'כיה. חלקם ניצולי המחנות דכאו ובוכנוולד. 89 אחוז מהקבוצה היו יהודים.{{הערה|Rubinstein, The myth of rescue, pp. 119-120.}}

* [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201622.pdf ועד לענינילענייני פליטים] באתר [[יד ושם]]