|
דפוס ראם הדפיס עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם [[תלמוד ירושלמי]], [[מדרש רבה]], [[סידור|סידורי תפילה]], [[משנה|משניות]], [[עין יעקב (חיבור)|עין יעקב]], [[ספר התניא]] ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי [[תנועת ההשכלה|משכילים]], כגון ה[[רומן|רומנים]] העבריים של [[אברהם מאפו]] ו[[תרגום|תרגומיו]] של [[קלמן שולמאן]].
כשנפטרה האלמנה ראם ב-[[1903]] החלו להדפיס בו גם כתבי חולין ועתונים באידיש ובעברית. דבר זה לא היה לרוחו של מי שהיה המנהל עד אז, ש. פייגלסון (שכינה עצמו "שפן הסופר"). צאצאיה של האלמנה דבורה ראם, איבדו מהעניין לנהלו, והואובית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים,. להצלת בית הדפוס נחלץ הברון דוד גינצבורג מפטרבורג, שהיה בעצמו מלומד בענייני יהדות,. אלא שהברון נפטר ואלמנתו לא יכולה היתה להמשיך ולהחזיק בבית הדפוס שלא נשא רווחים. פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב 1914 גרם כמעט לסגירתו של בית הדפוס. בהשתדלותו של הרב של פטרבורג דר' מ. א. אייזנשטט נקנה בית הדפוס על ידי נח גורדון וחיים כהן, שניהם אנשים אמידים שנחלצו להציל את בית הדפוס בגלל חשיבותו. בית הדפוס שינה שוב את שמו ל '''חברת מניות להדפסת ספרים והוצאתם "ראם"'''. לבקשת נוחנח גורדון, בשנת 1920 נטל בן דודו, מאתוס רפופורט את ניהול בית הדפוס לידיו והפךוגם גםהפך לאחד הבעלים. הוא ניהל את בית הדפוס במשך 20 שנה. בליל ה 7 ביולי שנת 1941, עםימים ספורים לאחר פלישת הגרמנים לוילנה, נלקח מאתוס רפופורט, הי"ד, באישון לילה מביתו, ונרצח על ידי הנאצים. באישוןכך לילההגיע מביתולקיצו ונרצחגם בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. עם תום מלחמת העולם השנייה הבניין הוחרם בידי הרוסים. הם המשיכו להשתמש בבית הדפוס גם לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ועד לראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] אך ללא זיקה ליהדות.
==ש"ס וילנא==
|
