עלי חסנה – הבדלי גרסאות

 

'''עלי חסנה''' (ב[[ערבית]]: '''علي حسنا''') ([[31 באוקטובר]] [[1892]] - ?) היה [[משפטן]] [[ערבים|ערבי]] שכיהן כ[[שופט]] ב[[ארץ ישראל]] בתקופת [[המנדט הבריטי]]. ישב בדין בבית המשפט לפשעים חמורים, כאחד מהרכב ארבעת השופטים במשפט [[רצח ארלוזורוב]]. לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] היה שר המשפטים ב[[ממשלת כל פלסטין]] ולאחר מכן שר המשפטים ב[[ממלכת ירדן]].

 

עלי חסנא נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1892. בצעירותו שירת ב[[משטרת המנדט]]. בשנת [[1920]] נתמנה לתובע ב[[בית משפט|בית המשפט]] ב[[שכם]], ובשנת [[1921]] נתמנה למשרת שופט שלום בשכם. בשנת [[1924]] הועלה לדרגת שופט מחוזי והחל לכהן בבית המשפט המחוזי ב[[חיפה]] ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בספטמבר [[1933]], בתקופת ראשית ההתיישבות ב[[עמק חפר]] (שנקרא אז בשמו הערבי "ואדי חווארת"), דן השופט חסנה במשפטו של חבר [[קיבוץ]] [[עין החורש]] שהועמד לדין באשמת פציעת רועה צאן ערבי שרעה את צאנו בשדות הקיבוץ. השופט חסנה זיכה את הנאשם בפוסקו כי "לשומר הייתה זכות להשתמש ברובהו להגנת הרכוש שנמסר לשמירתו". {{הערה|"משפטי ודי חוארת", דבר 27.9.1933.}}

 

 

בשנת 1934 נכלל עלי חסנה בהרכב של ארבעת השופטים במשפט [[רצח ארלוזורוב]] שהתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים בירושלים. היה זה משפט שהסעיר את [[היישוב]] היהודי וגרם לקרע בין [[תנועת העבודה]] שהנהיגה את היישוב, לבין [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]]. במשפט הואשמו שני פעילים רוויזיוניסטים, [[אברהם סטבסקי]] ו[[צבי רוזנבלט]] ברציחתו של [[חיים ארלוזורוב]], מראשי תנועת העבודה, על חוף הים ב[[תל אביב]] ב [[16 ביוני]] [[1933]]. יתר השופטים בהרכב היו אב בית הדין [[אוון קורי]] ו[[אוליבר פלאנקט]] ה[[בריטים]] ו[[יוסף משה ולירו]] ה[[יהודי]].

 

 

 

בתום המשפט, שהתמשך כעשרה חודשים והסתיים ב-[[8 ביולי]] 1934. הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. הרשעתו של סטבסקי הייתה ברוב דעות של השופטים קורי, פלאנקט וחסנה, כאשר השופט ולירו, בדעת מיעוט, סבר שיש לזכותו. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי שזיכה אותו על בסיס [[דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא ב[[בריטניה]] עצמה), שלפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד.