דה-סטליניזציה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''דה-סטליניזציה'''- (ב[[רוסית]]:'''Десталинизация''') תהליך שהיה מתרחש ב[[ברית המועצות]]
==רקע==
כבר בשנת [[1953]] מייד עם פטירת [[יוסף סטלין]] החלו סממנים של שינויים שלטוניים והפסקת מדיניות דיכוי פוליטי רחב. הסממנים הראשונים היו בשחרור אסירי [[גולג]], תחילת זיכוי חלק מהאסירים, ביטול [[משפט הרופאים]] ועוד.
ב[[פברואר]] [[1956]] התקיימה הוועידה ה-20 של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] בה [[ניקיטה כרושצ'וב]] נאם את [[הנאום הסודי]]. בנאום זה הוא האשים את סטלין במדיניות דיכוי וסימן שנת [[1934]] כשנת התחלת הדיכוי.
ראוי לציין שעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים להספקת מדיניות של סטלין, לפיה הם היו בסכנה מתמדת לכליאה או אף להוצאה להורג במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגמלאות.
שורה 12:
==יישום דה-סטליניזציה==
===שחרור אסירי גולג וטיהור שמם===
עוד בשנת [[1953]] בתקופה ש[[לברנטי בריה]] היה בראש המערכת של שרותי הביטחון החל שחרור הדרגתי של אסירי [[גולאג]]. בהתאם לצו [[חנינה]] מ-[[27 במרץ]] [[1953]] שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון) אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת [[1954]]-[[1956]] שוחררו כ-300 אלף
במקביל לשחרור האסירים החלו לעבוד וועדות לזיכוי הנאשמים. אלפי אסירים זוכו לאחר מותם.
שורה 30:
* Stalinsk, 1932–1961 - [[נובוקוזנצק]], [[רוסיה]]
במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שם של מפעלים
==דה-סטניליזציה כיום==
בתקופת [[נשיא רוסיה]] [[דמיטרי מדבדב]] היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין.
לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות. לפיהם יש אומנם לקדם את תוכנית ההנצחה אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם
==קישורים חיצוניים==
* [http://wciom.ru/index.php?id=515&uid=111561 תוצאות סקר
|