סיקסטן ירנברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
{{מדליית ארד | לאהטי 1958 | 30 ק"מ}}
{{תחתית טבלת מדליות}}
'''אדי סיקסטן ירנברג''' (ב[[שבדית]]: '''Edy Sixten Jernberg'''){{כ}} ([[6 בפברואר]] [[1929]] - [[14 ביולי]] [[2012]]), [[סקי למרחקים|גולש למרחקים]] [[שבדיה|שבדי]]. במהלך הקריירה הבינלאומית שלו, שנמשכה בין אליפות העולם בסקי נורדי בפאלון ב-1954, עד [[אולימפיאדת אינסברוק (1964)]], זכה ב-9 מדליות במשחקים האולימפים, 4 מתוכן מוזהבות, וב-6 מדליות באליפויות העולם, מתוכן 4 מוזהבות. הישגים אלה מציבים אותו כאחד מגדולי האתלטים השבדים בכל הזמנים, וכשבדי המעוטר בתולדות [[משחקי החורף האולימפיים]].
== ביוגרפיה==
ירנברג נולד בלימה, חבל דלרנה, [[שבדיה]], למשפחה ענייה, אחד מ-9 ילדים. לאחר שבע שנות לימוד, עזב את בית הספר ועבר לעבוד כנפח, ולאחר מכן היה לחוטב עצים, מפני שמקצוע זה אפשר לו זמן רב יותר לאימונים. עבודתו הקשה, אותה שילב עם אימונים בגלישה, השתלמה במירוצים. ב-1949 ניצח ירנברג בן ה-20 באליפות האזורית של מחוז דלרנה, מה שהיווה את פריצת הדרך הארצית הראשונה שלו.
לאחר הכישלון השבדי ב[[אולימפיאדת אוסלו (1952)]], ממנו יצאה שבדיה לראשונה מאז 1924 ללא מדליית זהב בסקי למרחקים, הנבחרת השבדית אורגנה מחדש וירנברג הוזמן להתאמן איתה. התחרות הבינלאומית הראשונה של ירנברג הייתה אליפות העולם בפאלון 1954, שם זכה במדליית ארד ביחד עם נבחרת השליחים השבדית. באותה שנה זכה במירוץ ה-15 ק"מ בפסטיבל הסקי של הולמנקולן. בשנה שלאחר מכן ירנברג זכה במירוץ ואזלופט (Vasaloppet) המסורתי, דבר שיחזור עליו ב-1960. ב[[אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956)]] זכה ירנברג בארבע מדליות, כולל במדליית זהב ב"מרתון הנורדי", המירוץ ל-50 ק"מ, מדליית כסף במירוצים ל-30 ק"מ ו-15 ק"מ, ומדליית ארד ביחד עם נבחרת השליחים השבדית. בעקבות הישגיו אלה הוא זכה בפרס ב-Bragdguldet היוקרתי, שמוענק על ידי העיתון Svenska Dagbladet על "ההישג החשוב ביותר בספורט השבדי השנה"
בשנת 1957 הוזמן להשתתף במירוץ קרוס-קאנטרי בפודרסקו, ליד מוסקבה, והביס שם את טובי הגולשים למרחקים הסובייטים, שניצחו במירוץ השליחים באולימפיאדה שנה קודם לכן. באליפות העולם בלאהטי ב-1958 זכה במדליית זהב נוספת במירוץ ל-50 ק"מ, בנוסף לניצחון עם נבחרת השליחים השבדית ובמדליית ארד במירוץ ל-30 ק"מ. שנתיים לאחר מכן, ב[[אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)]] זכה במדליית הזהב במירוץ ל-30 ק"מ ובמדליית הכסף במירוץ ל-15 ק"מ. בנוסף, סיים רביעי עם נבחרת השליחים השבדית וחמישי במירוץ ל-50 ק"מ. באליפות העולם האחרונה שלו, ב[[זאקופנה]] ב-1962, הגן על שני תאריו מאליפות העולם בלאהטי, ב-50 ק"מ ובמירוץ השליחים.
לאורך הקריירה שלו, זכה ירנברג ב-15 מדליות בתחרויות בינלאומיות, מתוכן 8 מוזהבות. הישג זה מציב אותו כגדול גולשי שבדיה בכל הזמנים. מבין הישגיו הגדולים ביותר הוא שבמהלך 12 המירוצים שהשתתף בהם במשחקים האולימפים, במשך 3 משחקים רצופים, ירנברג לא סיים במקום גרוע מחמישי. ירנברג פרש לאחר [[אולימפיאדת אינסברוק (1964)]], בה זכה בשתי מדליות זהב.▼
▲לאורך הקריירה שלו, זכה ירנברג ב-15 מדליות בתחרויות בינלאומיות, מתוכן 8 מוזהבות. הישג זה מציב אותו כגדול גולשי שבדיה בכל הזמנים. מבין הישגיו הגדולים ביותר הוא שבמהלך 12 המירוצים שהשתתף בהם במשחקים האולימפים, במשך 3 משחקים רצופים, ירנברג לא סיים במקום גרוע מחמישי. ירנברג פרש לאחר [[אולימפיאדת אינסברוק (1964)]], בה זכה בשתי מדליות זהב, במירוץ ל-50 ק"מ ובמירוץ השליחים.
במהלך הקריירה שלו, ירנברג התמחה במרחקים הארוכים. בארבע מתוך 8 מדליות הזהב שלו זכה במירוץ הארוך ביותר, 50 ק"מ, ואחד מהמירוץ השני באורכו, 30 ק"מ. בנוסף זכה בשלוש מדליות זהב במסגרת נבחרת השליחים. על הישגיו ב[[סקי למרחקים]] זכה במדליית הולמנקולן ב-1960 (שאותה חלק עם הלמוט רקנאגל, סוור סטנסהיים וטורמוד קנוטסן). ב-1965 העניק לו [[הוועד האולימפי הבינלאומי]] את פרס מוחמד טחר על תרומותיו לסקי הנורדי.
ירנברג השתתף גם באליפויות שבדיה רבות, ולאורך הקריירה שלו (בין 1952 ל-1964) זכה ב-134 תחרויות לאומיות ובינלאומיות, מתוך 363 תחרויות בהן השתתף. מתוך 363 התחרויות בהן השתתף, רק ב-37 לא סיים בין ששת המקומות הראשונים.
ירנברג היה ידוע במאמציו הרבים במהלך המירוצים. במרוץ אחד היה לו חום ושיעול דמי, אבל עדיין סיים את המירוץ, שאורכו היה 50 ק"מ. [[גונדה סבאן]] אמר עליו: "זה היה כמעט כאילו [שסיקסטן] לא אבל את גופו שלו וניסה להעניש אותו בדרכים שונות".▼
▲ירנברג היה ידוע במאמציו הרבים במהלך המירוצים, כמו גם במהלך האימונים. הוא התאמן 350 ימים בשנה, בין שעה לארבע שעות כל יום, וגלש כ-2500 ק"מ באימוניו כל חורף. במהלך הקריירה השלים כ-30000 ק"מ על מגלשיים. במרוץ אחד היה לו חום ושיעול דמי, אבל עדיין סיים את המירוץ, שאורכו היה 50 ק"מ. [[גונדה סבאן]] אמר עליו: "זה היה כמעט כאילו [שסיקסטן] לא
לאחר פרישתו התחרה ירנברג זמן קצר ב[[ביאתלון]], ולאחר מכן היה למאמן הנבחרת השבדית ב[[אולימפיאדת גרנובל (1968)]]. במהלך תקופה זו היה ירנברג ממייסדי בתי הספר לספורט בשבדיה. ב-1970 הוזמן על ידי צבא יפן כדי לתכנן את המסלולים של תחרויות הביאתלון ב[[אולימפיאדת סאפורו (1972)]].
לאחר פרישתו, ירנברג היה מעורב בפוליטיקה מקומית כנציג של מפלגת העם הליברלית, והיה מעורב בנושאי איכות סביבה. לאורך כל חייו היא תושב של לימה, והיה חבר פעיל במועדון הספורט Lima IF. הוא המשיך לגלוש עד גיל 79, כשהמחלות מנעו ממנו להמשיך בפעילות פיזית. כמו כן עסק בדיג.
ב-1956 התחתן ירנברג עם קרסטין ירנברג (ילידת [[1930]]), בכנסיית לימה, ולהם שלושה ילדים. אחיינו, אינגמר ירנברג, הוא קופץ במוט שהתחרה באולימפיאדות ב-1992 ו-1996. ב-14 ביולי 2012 ירנברג מת מ[[שבץ]] בגיל 83 בבית החולים במורה, לאחר מחלה ארוכה.
== קישורים חיצוניים==
| |||