קפיטניה – הבדלי גרסאות

פורטוגל ציפתה כי הענקת הקפיטניות לאצילים שיוכלו גם להורישן לבניהם תביא לפיתוח האזורים החדשים. ואולם, מרבית הקפיטנים כלל לא ביקרו מעולם באדמותיהם, והעדיפו את השהות ב[[ליסבון]] הנוחה והמוכרת על פני הפלגה ארוכה ומסוכנת באוקיאנוס האטלנטי אל עבר ארץ פראית ולא נודעת. למעשה, רק בשתי קפיטניות נעשו מאמצי פיתוח שנשאו פרי: האחת היא הקפיטניה של [[פרנמבוקו]]. היתה זו הקפיטניה הגדולה ביותר, והיא כללה את השטח שבו שוכנות כיום המדינות פרנמבוקו ו[[אלגואס]]. היא הוענקה לקפיטן שלה, דוארטה קואליו פריירה, כאות הערכה על השירות שנתן לכתר הפורטוגזי ב[[הודו]], ושגשגה תודות לגידול קנה הסוכר שהוא הנהיג בה ובזכות עבודתם המפרכת של המוני העבדים השחורים שהביא מ[[גינאה ביסאו]]. הקפיטניה יצרה את הבסיס ליחידת המשנות-למלך של גראו-פארה (Grão-Pará). השנייה היא הקפיטניה של סאו ויסנטה. אמנם, הקפיטן שלה, מרטים אפונסו דה סואוזה, לא שהה בה זמן ארוך, ושב למסעותיו עד מהרה. ואולם, הצלחתה נובעת מכך שמשכה אליה את ראשוני ה[[בנדיראנטס]]. קפיטניה זו הפכה ליחידת המשנות-למלך שנקראה ברזיל, ובהמשך - למחוז [[סאו פאולו]].