אברי אלעד – הבדלי גרסאות

'''אברי אלעד''' (נולדנקרא בשםגם '''אברהם זיידנברג''') [[19 בפברואר]] [[1925]] - [[18 ביולי]] [[1993]]) היה משליחי ה[[אמ"ן|מודיעין]] הישראלי ב[[מצרים]], ונעצר בחשדנחשד כי הסגיר לידי המצרים את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת "[[העסק הביש]]". הועמד לדין והורשע בגין אישומים פחותים: החזקת מסמכים סודיים וקיום מגע עם האויב. בעקבות כישלון "העסק הביש" התעוררה הפרשה הפוליטית שטלטלה את [[מדינת ישראל]] בשנות השישים ונקראה [[פרשת לבון]], שבמהלכה נודע אלעד בשם "האדם השלישי".

אברי אלעד נולד בשם אברהם זיידנברג ב[[וינה|ווינה]] בשנת 1925 כאברהם זיידנברג. הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[19391938]], במסגרת [[עליית הנוער]]. למד ב[[כפר הנוער בן שמן]], ולאחר מכן בבית ספר מקצועי.

בבימי [[מלחמת העולם השנייה]], התגייס אלעד ל[[המחלקה הגרמנית|מחלקה הגרמנית]] של ה[[פלמ"ח]] (יחידה שהורכבה מיוצאי [[גרמניה]] ו[[אוסטריה]] ונועדה לפעול במדים גרמניים מעבר לקווי האויב), אך גורש ממנה לאחר שירות קצר ביותר, עקב אי התאמה, ובגין גניבה מחבריו{{מקור}}. לאחר מכן התנדב ליחידת קומנדו ל[[הצבא הבריטי|בצבאצבא הבריטי]] והוצבושירת מטעמהכנהג ב[[מצרים]]בפלוגת ולאחר מכן ב[[איטליה]]תובלה.{{הערה|שם=המרגלים|[[יוסי מלמן]] ו[[איתן הבר]], '''המרגלים''', הוצאת משכל, 2002, עמ' 35 }}

בנובמברב[[מלחמת 1947השחרור]], התגייסהצליח להצטרף ל[[חטיבת הראל]] ולחםבתפקיד [[ה|במערכהקצין עלמנהלה ירושליםבדרגת במלחמת העצמאות]]סגן. תחילה היה עוזר לקצין ה[[מודיעין]] בחטיבה ומאוחר יותר מפקד פלוגת המטה שלה.{{הערה|שם=המרגלים|[[יוסי מלמן]] ו[[איתן הבר]], '''המרגלים''', הוצאת משכל, 2002, עמ' 36}} הוא נתפס כשעסק במכירת מזון ודלק ממחסני החטיבה ב[[השוק השחור|שוק השחור]] ב[[ירושלים]] ובהברחת אזרחים מהעיר הנצורה בכלי רכב צבאיים. בעקבות זאת הודח מן החטיבה{{מקור}}., כעבורושוב זמןהצליח להסתנן ליחידת עילית, היההפעם מראשוניליחידת [[הצנחנים]], יחידה שהוחלט על הקמתה בשלהי מלחמת השחרור. בסוף שנת 1948 שימש כמפקד פלוגה בבית הספר ל[[צניחה]]לצניחה ב[[חיפה]]בחיפה. הוא הודח מן היחידה כשנמצא שהוא עוסק בהדרכת צניחה מבלי שצנח מעולם בעצמו{{מקור}}.

בשנותיו הראשונות של [[צה"ל]], כשטרם התגבשו הליכי מיון כוח אדם והליכי [[תחקיר ביטחוני|סיווג ביטחוני]] מסודרים, התקבלהצליח אלעד להתקבל לקורס מפקדי [[גדוד]]ים ב[[צריפין]] ובסיומו התמנה לסגן מפקד גדוד שהורכב ברובו מאסירים ששוחררו ב[[חנינה]] הכללית שהוכרזה לקראת תום מלחמת השחרור. בשנת [[1951]] גנב מיחידתו [[מקרר]] חשמלי גדול והעבירו לביתו. הדבר התגלה ואלעד נידון להורדה לדרגת טוראי ולסילוק מן הצבא.

בראשית שנות החמישים, בתקופת התגבשותה והתארגנותה של [[קהילת המודיעין הישראלית|קהילת המודיעין]], דגלו ראשי מחלקת המודיעין הצבאי - אג"ם ממ"ן ולאחריה (החל מ-[[28 בדצמבר]] [[1953]]) [[אגף המודיעין]] במטכ"ל, בגישה שלפיה ניתן לנצל את שאיפתם של בעלי עבר פלילי לטהר את שמם, לשם גיוסם למשימות קשות ומסוכנות. הסברה הייתה כי ככל שהעבריין קשוח יותר, הוא יהיה כשיר לביצוע פעולות נועזות יותר. בשני מקרים ידועים נהגו כך, והדבר הביא לכישלונות ביטחוניים ומוסריים. המקרה החמור פחות היה פרשת [[מרדכי קידר]] ("האסיר X") שהורשע בשוד ורצח של סייען יהודי מקומי בארץ היעד. המקרה השני, שתוצאתושהביא מחדללאסון שזיעזעשל אתממש המדינהברמה כולה על זרועות המימשל וגופי הביטחון שלה במשך עשור,הלאומית היה פרשת האדם השלישי, היא פרשתו של אברי אלעד.

לאחר סילוקו מן הצבא, עבד אלעד במפעל [[קייזר-אילין תעשיות]] להרכבת רכב. מפקד [[יחידה 131]] של חיל המודיעין (היחידה החשאית לפעולות מיוחדות בארצות האויב) שהכיר את אלעד, סבר שהוא מתאים, לפי הת פיסההקונספציה האמורה, למילוי משימה של סוכן סמוי במדינת אויב. אחרי התייעצות עם ראשי המודיעין הצבאי, הוחלט שאלעד יוכל להשיג רה-הביליטציה, ולהחזיר לעצמו את טיהורכבודו שמוודרגתו באמצעות משימה בארץ אויב. אלעד עבר אבחון אצל ה[[פסיכולוג]] של המודיעין הצבאי, ד"ר [[דוד רודי]], שמצא אותו מתאים למשימה.

ב-[[1 בספטמבר]] [[1952]] התקבל אלעד לניסיון ליחידה 131. ראש מנהל הסגל, [[יוסף גבע]], התנגד לגיוסו בהכירו את האיש ומעלליו, אך ב-[[23 במרץ]] [[1953]], כשהיה ראש מנהל הסגל בחופשה, הוחתם אלעד על חוזה שירות והוחזרה לו דרגת הקצונה. זמן קצר לאחר מכן, יצא ל[[שווייץ]] ומשם ל[[גרמניה]] לשם בניית זהות כיסוי של גרמני נוצרי בשם פאול פרנק, לשעבר קצין ב[[ורמאכט|וורמאכט]], הפועל במצרים כנציג חברה מסחרית גרמנית.

בתקופת שהותו בגרמניה, ובעודו ממלא תפקיד ביטחוני רגיש, חזר אלעד לסורו, נהג בהוללות ובפזרנות, רכש מכונית אמריקאית מפוארת והתפאר ברבים כי הוא איש מודיעין ישראלי.

הידיעות על התנהגותו של אלעד הגיעו לידיעת אמ"ן. נציג אמ"ן יצא לפגוש את אלעד ב[[פריז]] לשם מתן הערכה על כשירותו לתפקיד. הקצין נזף באלעד, אך דבקהמשיך בתפיסהלדבוק בקונספציה, והחליט כי האיש כשיר לשליחותו.

ב-[[23 בדצמבר]] [[1953]] הגיע אלעד לראשונה למצרים. הוא ניהל במצרים אורח חיים ראוותני, נהג במכוניתו האמריקאית, והציג עצמו (בסטייה מסיפורמן הכיסוי שנבנהשנתפר עבורולו) כ[[מהנדסכמהנדס מכונות]], איש קהילת ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] מארץ ישראל שהיה אחד מן הצנחנים הגרמניים שצנחו ב[[בקעת הירדן]] ב[[מבצע אטלס]] בשנת [[1944]]. לאחר שהות של מספר חודשים, במאי 1954, נקרא אלעד לפריז לפגישה עם מפקד יחידה 131, מרדכי בנצור. בפגישה זו הוטלה עליו הפעלת רשת שליחי היחידה במצרים שהורכבה מיהודים מקומיים (שנודעו לאחר מכן כ"[[נידוני קהיר]]").

התוכנית נכשלה, מעשי החבלה היו חובבניים ו-13 חברי הרשת (שפעלה באופן חשאי עוד משנת [[1951]] מבלי שנחשפה) נתפסו ביולי 1954 והועמדו לדין. שניים מהם נידונו למוות והוצאו להורג, והאחרים נידונו לתקופות מאסר שבין 7 שנים למאסר עולם. שניים מהנשפטים זוכו. כן נחשף, בעקבות נפילת הרשת, סוכן מודיעין ישראלי שפעל במצרים, בנפרד מן הרשת, רב-סרן [[מאיר בינט]], שנעצר ושם קץ לחייו בכלא המצרי. אלה מהנידונים שעדיין נותרו במאסר בשנת [[1968]], שוחררו בשנה זו, במסגרת חילופי השבויים עם מצרים שלאחר [[מלחמת ששת הימים]]. נידוני קהיר לא שוחררו במסגרת חילופי השבויים שלאחר [[מלחמת סיני|מבצע קדש]] משנת [[1956]], על אף שבידי ישראל היו 5,500 שבויים מצריים ובהם הגנרל דיגאווי, מושל [[רצועת עזה]], שהיה אב בית הדין שדן את נידוני קהיר.

בישראל התחוללה סערה מדינית ופוליטית שנודעה בשם [[פרשת לבון]], כשעיקר המחלוקת בשאלה "מי נתן את ההוראה" להפעיל את הרשת במשימות חבלה - האם היה זה [[שר הביטחון]], [[פנחס לבון]], או ראש אמ"ן, אל"מ [[בנימין גיבלי]]. בספרו טוען אלעד, שבפגישה בה חשף בפניו ראש יחידה 131, מרדכי בנצור, את התוכנית להפעיל, בפיקודו של אלעד, את הרשת במצרים למשימות חבלה, ניתן לו להבין כי נותן ההוראה להפעלת הרשת הייתה "הסמכות העליונה"{{הערה|מדובר בתקופת פרישתו הראשונה של בן גוריון מתפקידו עת שהה בשדה בוקר ולא נשא בכל תפקיד רשמי}}, כלומר, [[בן גוריון]].{{הערה|אברי אלעד, האדם השלישי, ע"מ 127, הוצאה מיוחדת, 1976}}

תוך כדי מאבק אישי וציבורי זה, נוצר מצב שבו אלעד נהנה מחסינות, למרות האופן החשוד שבו דווקא הוא, מפעיל הרשת, לא נעצר, ואף הצליח לצאת ממצרים בשלווה ובביטחון. אלעד הורחק ל[[אירופה]] קרוב לוודאי כדי לשמור על שתיקתו. באירופה המשיך בשליחותו בשירות אמ"ן תחת שם הכיסוי פאול פרנק, למרות הסיכוןהסיכוי שיהיה מבוקש על ידי המצרים בשם זה.

==חשיפת מגעיו האסוריםבגידתו של אלעד עם המצרים==

בספרו, מציג עצמומביא אלעד גרסה אפולוגטית על מעשיו, ומציג עצמו כאדם שהקדיש את חייו לפעילות למען ביטחון מדינת ישראל, ונפל קורבן למזימות מפקדיו. הספר הוגדר על ידי [[איסר הראל]], ראש שירותי הביטחון דאז, כ"ביוגרפיה כוזבת".

אברי אלעד נפטר ב-[[18 ביולי]] [[1993]] בלוס אנג'לס. בידיעה שנתפרסמה בניו יורק טיימס מיום [[23 ביולי]] 1993 נאמר: