טירת קנוסה – הבדלי גרסאות

הטירה מוכרת בעיקר בשל הפגישה בין [[היינריך הרביעי]] קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] וה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס השביעי]] שנערכה בין כתליה בשנת 1077 במהלך [[מחלוקת האינבסטיטורה]] בעניין הזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות, ואשר ממנה נגזר הביטוי [[הליכה לקנוסה]].

 

טירת קנוסה ממוקמת במרכזה של שרשרת טירות וביצורים בשיפולי [[הרי האפנינים]], בין [[בולוניה]] ו[[פרמה]], כ-18 קילומטרים מדרום מערב לבירת המחוז [[רג'ו אמיליה]] ועל גבול ממלכת [[טוסקנה]].

 

הטירה נבנתה בשנת [[940]] לערך על ידי אדלברטו אוטו, בנו של זיגיפרדו מ[[לוקה]] נסיך [[לומברדיה]], בפסגתה של גבעה סלעית בגובה 576 מטרים. המתחם כלל מבנה מגורים, [[כנסיה]], ו[[מנזר]] ל-12 נזירים [[בנדיקטינים]]. הטירה היתה מוגנת בחומה משולשת כאשר בין השתיים התחתונות נבנו מגורי השומרים והמשרתים.

 

במהלך [[ימי הביניים]] נחשבה הטירה לבלתי חדירה ובשנת [[950]] עמדה תחת מצור שנמשך 3 שנים ולא נפרצה. פגישת הפיוס בין קיסר האימפריה והאפיפיור בשנת [[1077]] היה האירוע המשמעותי ביותר בתולדות הטירה. האפיפיור גרגוריוס השביעי היה מיודד עם מטילדה, בת אצילים מטוסקנה שתמכה בו בתקופת האינבסטיטורה, העמידה את הטירה לשימושו, והורישה את כל רכושה לטובת הכנסייה.

 

בשנת [[1255]] נהרסו הטירה והכנסייה בידי אנשי [[רג'ו אמיליה]] והשטח הוחזר לבעלות משפחת קנוסה. בשנים [[1321]]-[[1402]] שוב עברה הטירה לשליטתה של רג'ו אמיליה, ובשנים שלאחר מכן ועד [[1409]] חזרה לבעלות המשפחה. משנת 1409 ועד [[1796]] היתה הטירה בבעלות הענף הדרומי של שושלת הנסיכים מ[[בית אסטה]] (Este ). במשך השנים קבעו בטירה את משכנם מספר רוזנים ואצילים אחרים שהיו מקורבים לבית אסטה עד שסולקו במרד עממי של האוכלוסיה שתמכה בהקמת הרפובליקה של רג'ו אמיליה.

 

בשנת [[1846]] התמוטט ונהרס חלק מן המבנה כתוצאה ממפולת סלעים. בשנת [[1878]] נרכשה הטירה על ידי [[ממלכת איטליה]] אשר הכריזה עליה כעל אתר מורשת לאומי. כיום הטירה עדיין עומדת בהריסותיה אם כי מספר פעולות [[שימור]] מנעו את המשך התדרדרות המבנה.