אהרן יואלי – הבדלי גרסאות

יואלי היה ממניחי היסודות של חיל האוויר ומהמובילים בהתפתחותו בתחומים רבים לרבות פיתוח התשתיות מבצעיות, מערך ההדרכה וקידום מעמדו הבינלאומי. בשנים 1956–[[1958]], שבהן התרחש [[מבצע קדש]], היה מפקד [[טייסת 117]] (מטוסי [[גלוסטר מטאור]]).

בתאריך 31/10/1956 במהלך מבצע קדש נפגע מטוסו של יואלי מפגזים מצריים, פגז אחד חדר לתא הטייס ורסיסים פצעו את יואלי בידיו. יואלי חזר לנחיתת חירום בבסיס תל נוף,בשל הפגיעה גלגל ימני ראשי לא ירד ומנוע אחד כבה. יואלי ביצע נחיתת ריסוק ופונה מייד לטיפול בבית חולים קפלן שם נותח. לאחר 24 שעות יצא בניגוד להוראת הצוות הרפואי וחזר לטייסת עליה פיקד. דר פ.ירדן מביהח תמך בו ביציאתו מבית החולים.

בשנים 1960-1958, פיקד על [[טייסת 101]] (מטוסי [[דאסו מיסטר|מיסטר]]). בין השנים [[1960]]–[[1962]] שירת במפקדת חיל האוויר, במחלקת המבצעים, כראש ענף אוויר 3, ובין השנים 1962-1964, פיקד על [[בית הספר לטיסה]] של חיל האוויר ב[[תל נוף]]. אחר כך שירת כנספח לענייני אוויר-ים ב[[וושינגטון]] [[ארצות הברית]]. בין השנים 1967–1968 פיקד על פו"מ זרוע האוויר ב[[בית הספר לפיקוד ומטה]] של [[צה"ל]]. בתפקידו האחרון עד שיחרורו ב-[[1970]], שירת כראש מחלקת ההדרכה של חיל האוויר.