דיני חדלות פירעון – הבדלי גרסאות

 

חדלות פרעון היא הכרח בל יגונה של חיי המעשה העסקיים והאישיים. תופעת ה[[אשראי]] מהווה יסוד מרכזי בפעילות הכלכלית המודרנית. ללא קבלת הלוואות, עסקים ויחידים לא יוכלו לשגשג, לשפר את מצבם ולתרום להתקדמות היצרנית והטכנולוגית, המועילה אף לחברה בכללותה. כאשר מוקם עסק חדש, או כאשר אדם נוטל (למשל) משכנתא לרכישת דירה, ''תמיד'' יש בכך משום "הימור": מניחים שהרעיון העומד בבסיס העסק הוא רעיון טוב, או שהפרט יעבוד ויהיה ביכולתו לממן את רכישת הנכס. אולם, לעד ימצאו חייבים שלא יצליחו לפרוע את החובות שצברו, מכיוון שהרעיון העסקי התברר בדיעבד ככזה שאינו טוב מספיק, או מאחר שלא עלה בידי הפרט לייצר הכנסה שדי בה לתשלום חובותיו. רק לעתים רחוקות יש בכך אשם מוסרי כלשהו. ברוב המקרים, מדובר פשוט בתחזית שהתבדתה. אין פסול באדם הנכנס לתחום פעילות חדש, מתוך ציפיה שפעילות זו תפיק תועלת הגבוהה מן העלות, גם אם אין ערובה שכך יהיה. בנוסף, חדלות פרעון יכולה להתרחש עקב ביש מזל אקראי (כמו אסון טבע או הפיכה פוליטית). אפשר לטעון שמלווים צריכים להעניק אשראי רק לחייבים שיחזירו אותו בוודאות, אולם, ראשית, לעולם אין ודאות של 100% להחזר האשראי, מאף חייב (אירועים של [[תאוריית הברבור השחור|ברבור שחור]] יתרחשו תמיד); שנית, לא ניתן לדעת מראש אילו חייבים יקלעו לקשיים; שלישית, קיים אינטרס כללי במתן הלוואות גם לחייבים שקיימת סבירות גבוהה שיקלעו לקשיים, למשל לצורך פיתוח טכנולוגי מתקדם או הקמת עסק נועז וחדשני (שהוא, לפיכך, מסוכן). בארצות בהן דיני חדלות הפרעון "מתירניים" יותר – כלומר, ניתנת הזדמנות לחייב להיכשל ולהתחיל מחדש – קיימת רמה גבוהה יותר של חדשנות.<ref>Viral V. Acharya and Krishnamurthy V. Subramanian, [http://pages.stern.nyu.edu/~sternfin/vacharya/public_html/acharya_subramanian.pdf ''Bankruptcy Codes and Innovation''], 22(12) Rev. Financ. Stud. 4949 (2009).</ref>