משבר האנרגיה העולמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31:
למן הקמתה סבלה ישראל מקשיים בהשגת אספקה סדירה של נפט. [[הליגה הערבית]] החרימה את "הישות הציונית" עוד לפני הקמת המדינה ואף תבעה מחברות הנפט הבינלאומיות להחרים את ישראל. גם ברית המועצות הפרה את חוזי אספקת הנפט לישראל לאחר [[מבצע קדש]](1956) בעקבות לחץ ערבי. לעומת זאת, בין השנים 1957-1979 נהנתה ישראל מאספקת נפט סדירה. ספקית הנפט המרכזית של ישראל הייתה [[איראן]] של משטר ה[[שאה]], ומקורות נוספים היו [[מקסיקו]], [[נורבגיה]] וכן קידוחי הנפט בחצי האי [[סיני]].
 
בזמן משבר האנרגיה העולמי של 1973 סבלו מדינות רבות בעולם המערבי ממחסור חמור בנפט. [[לונדון]] הוחשכה, ובתחנות הדלק בארצות הברית השתרכו תורי ענק. דווקא בישראל לא הורגש מחסור כלל. שכן הנפט מאיראן, מסיני וממקסיקו המשיך לזרום כרגיל. אמנם ממשלת ישראל הורתה לבעלי הרכבים בישראל להשבית את רכביהם כדי לקצץ בצריכת הדלק, אבל זה היה בעיקר צעד של הזדהות עם העולם המערבי שסובל ממחסור בדלק בגלל תמיכתו כביכול בישראל.
 
עם זאת, ההתייקרות החדה של ה[[נפט]] וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים במשק הישראלי, ובהמשך בלימת הצמיחה, משבר חריף ב[[מאזן התשלומים]] ותהליך של סחרור אינפלציוני. שיעור ה[[אינפלציה]] בשנת [[1973]] הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ובתחילת שנות ה-80 כבר נכנסה ישראל לעידן של [[היפר-אינפלציה]]. התוצר באותה תקופה גדל בשיעור של כ-3% לשנה – שיעור מקביל בקירוב לשיעור גידול האוכלוסייה, דהיינו העדר צמיחה. [[תקציב המדינה]] התנפח לממדים חסרי תקדים, ויצר גרעון ממשלתי שמצידו תרם תרומה נכבדה ללחץ האינפלציוני.
 
==ראו גם==