משה שטיינשניידר – הבדלי גרסאות

נולד בעיירה [[פרוסניץ]] ב[[מורביה]] וקיבל השכלה תורנית וכללית כאחד. את לימודיו המשיך ב[[ניקלשבורג]], ב[[פראג]] ובווינה. בוב[[וינה|ווינה]]. בווינה למד מדעי המזרח, ספרות עברית, שפות שמיות ([[עברית]], [[ערבית]] ו[[סורית]]) וביבליוגרפיה, על אף הגבלות שהוטלו על לימודיו ומחקריו בשל יהדותו. הוא הצטרף לאגודה קדם-ציונית, אך פרש ממנה לאחר מספר שנים כשהגיע למסקנה שהרעיון בלתי-אפשרי ליישום. אחרי מעבר ב[[לייפציג]] ושוב בפראג הגיע לבסוף ב-[[1845]] ל[[ברלין]], ובה נשאר עד פטירתו. שם הכיר את [[צונץ]], [[אברהם גייגר]] ושאר חוקרי חכמת ישראל.

כסטודנט השתתף באירועי [[מהפכת 1848]], ובאותה שנה קיבל אזרחות [[פרוסיה|פרוסית]]. הוא נשא אישה והתפרנס בתחילה כמורהכ[[מורה פרטי]] וכדרשן, וכן השתתף בחיבור ובתרגום [[ספר לימוד|ספרי לימוד]] לילדים יהודים. ב-[[1850]] קיבל תואר [[דוקטור]] מ[[אוניברסיטת לייפציג]], וב-1859 התמנה מרצה בבית המדרש ע"ש היינה פייטל אפרים בברלין, שבו למדו יהודים ונוצרים מדעי היהדות שלא לשם קבלת תואר. מ-[[1860]] עד [[1869]] היה נציג הקהילה היהודית לענייני [[שבועת היהודים]] (more judaico), והביע את התנגדותו לטקס זה. ב-[[1869]] התמנה למנהל בית ספר יהודי לנערות בברלין, משרה שהחזיק בה כעשרים שנה, ובאותה שנה קיבל גם משרת ספרן ב[[ספריית המדינה בברלין|ספרייה המלכותית בברלין]]. הוא דחה הצעה ללמד ב[[בית הספר הגבוה למדעי היהדות]] בברלין. נפטר ב-[[1907]]. בין תלמידיו היו [[יצחק יהודה גולדציהר]], [[שניאור זלמן שכטר]], [[חיים ברודי]], [[יהודה ליב מאגנס]], [[אלכסנדר מרקס]], [[ג'ורג' קוהוט]], [[גוטהולד וייל]], [[ארתור בירם]] ואחרים.

*'''משה שטינשניידר כחוקר הרמב"ם''', מאת [[ישראל יעקב דינסטג]], "סיני", סו (תש"ל) 347-366 ‬ 1970 .