כניעת גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שי אביגד (שיחה | תרומות)
מ הוספתי כותרות
שורה 2:
[[תמונה:Rheims-01.jpg|ממוזער|150px|left]]
[[תמונה:Rheims-02.jpg|ממוזער|150px|שמאל|כתב הכניעה הצבאית הגרמנית שנחתם בריימס]]
ה[[הזירה האירופאית 1945-1942|זירה האירופית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], הסתיימה ב'''[[כניעה|כניעה ללא תנאי]] של [[גרמניה הנאצית]]''', ב־[[7 במאי|7]] וב־[[8 במאי]] [[1945]].
 
== רקע ==
גרמניה הנאצית התמוטטה אל מול התקדמות [[הצבא האדום]] ממזרח וצבאות [[בעלות הברית]] ממערב. בסוף אפריל החלו כוחות הצבא האדום לחדור ל[[ברלין]]. ב־[[30 באפריל]] התאבד הפיהרר [[אדולף היטלר]] יחד עם אשתו הטריה [[אווה בראון]] בבונקר הפיקוד בברלין. בצוואתו הפוליטית הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה כבוגדים – הם אכן רצו לנהל משא ומתן עם בעלות הברית. היטלר מינה את ה[[אדמירל]] [[קארל דניץ]], מפקד [[קריגסמרינה|הצי הגרמני]] , ליורשו כנשיאכ[[נשיא גרמניה|נשיא המדינה]], ואת [[יוזף גבלס]] ל[[קאנצלר גרמניה]]. למחרת פורסם ב[[רדיו]] הגרמני שהיטלר נהרג בקרב מול הצבא האדום.
 
העיר ברלין נכנעה לסובייטים ב־[[2 במאי]], ו[[דגל ברית המועצות]] הונף מעל בניין ה[[רייכסטאג]].
שורה 15 ⟵ 16:
יודל ניסה להגיע עם האמריקאים להסכם נפרד, או לפחות להרוויח זמן שבו כמה שיותר חיילים גרמניים ייכנעו לאמריקנים או לבריטים ולא לסובייטים. אולם אייזנהאואר הבטיח לסובייטים שהוא לא יחתום על הסכם נפרד והבהיר את זה לגרמנים. כמו כן אייזנהאואר סירב להיפגש עם המשלחת הגרמנית עד שיחתם הסכם כניעה ללא תנאי, וראש צוות המשא ומתן מצד בעלות הברית היה ראש המטה שלו, וולטר באדל סמית. בסופו של היום, לאחר שיודל נואש מניסיונותיו להגיע להסכם נפרד עם ארצות הברית ובריטניה, הוא הסכים לקבל את הנוסח שהכתיב אייזנהאואר לכניעה, כשההישג היחידי היה דחיית כניסת הכניעה לתוקף בכמעט שתי יממות, דבר שאיפשר מעבר עוד חיילים ואזרחים מהחזית המזרחית כדי להיכנע בחזית המערבית.
 
== חתימה על הסכם כניעה ==
כתב הכניעה הצבאית נחתם ב־[[7 במאי]] בשעה 02:41 לפנות בוקר. הכוחות הגרמנים הסכימו לכניעה ללא תנאי הן למפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית, והן לפיקוד הסובייטי העליון, החל מה-[[8 במאי]] בשעה 23:01 (לפי זמן מרכז אירופה). מטעם הגרמנים חתם יודל, מטעם המפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית באירופה חתם סמית, ובנוסף חתמו: גנרל איוון סוסלופרוב (נציג ברית המועצות) וגנרל פרנסואה סבז (נציג צרפת). אחרי החתימה הכריז יודל: "עם חתימת הסכם זה, העם הגרמני וכוחותיו המזוינים נתונים בידי המנצחים – לשבט או לחסד."
 
שורה 21 ⟵ 23:
בתחילה הוחלט לפרסם את דבר הכניעה רק לקראת ה-[[9 במאי]], בהודעה רשמית של מנהיגי המדינות, ונציגי העיתונות שנכחו בכניעה בריימס התבקשו לשמור את דבר הכניעה בסוד. אולם עיתונאי [[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] [[אסושייטד פרס]] אדוארד קנדי הפיץ במברק את דבר הכניעה, וכך נפוצה הידיעה במערב לפני הזמן המתוכנן, ו[[יום הניצחון באירופה]] נחגג ב־[[8 במאי]], ולא ב-[[9 במאי|9]] בו.
 
== לאחר הכניעה והחתימה עליה ==
למרות הכניעה, התנהל עוד קרב גדול אחד באירופה – [[הקרב על פראג]]. קרב נוסף, קטן בהיקפו, שהתקיים לאחר הכניעה הוא [[ההתקוממות הגאורגית בטסל]].