הספרה הציבורית – הבדלי גרסאות

מבנים של מרחבים ציבוריים התקיימו ב"[[אגורה (מקום כינוס)|אגורה]]" וב"[[ארנה]]" ב[[יוון העתיקה]], ב[[כנסייה]] בכפר בימי הביניים, בבניין העירייה, ב[[בית קפה|בתי הקפה]] והוב[[טברנה|טברנות]], בפארקים, במזנון המפעל ואפילו בפינת הרחוב.

ה[[סוציולוג]], ה[[פילוסוף]] וחוקר התרבות [[יורגן האברמאס]], שטבע את המושג ב -1962 בספר שתורגם לאנגלית על ידי תומאס בורגר, מתייחס אל המרחב הציבורי כאל ספירהספרה, המצויה בין הספירההספרה הפרטית של האדם ולבין הספירההספרה הפוליטית של המדינה. מרחב שבו אזרחים מתאספים להתדיינות רציונלית בסוגיות פוליטיות ומגבשים דעת קהל ביקורתית , תוך כדי תקשורת מתדיינת שמשפיעה על המרחב הפוליטי בושבו ה[[ממשל]] מקבל החלטות. המרחב הציבורי ההברמאסי נגיש באופן חופשיתחופשי לכל ה[[אזרחות|אזרחים]], שמנהלים שיח ביקורתי שמטרתו ביקורת על מוקדי העוצמה הציבורית, המוגבלים למספר מצומצם של בעלי תפקידים מנקודת מבטהמבט של טובת הכלל. על כן המרחב הציבורי חייב להתקיים מחוץ לתפקידים ה[[מיסוד|מוסדיים]], אשר מרכיביםשמרכיבים את המרחב הפוליטי.

* האזרחים החופשיים מאינטרסים פוליטיים או כלכליים,. הם זכאים לבעלות על רכוש מחד, ומדינת הרווחה דואגת לקיומם מאידך.

* כינונה של חברה אזרחית המבוססת על תפיסות עולם בעלת רוח דמוקרטית שמעריכה את מקומם של האזרחים בדמוקרטיה ויש בה תרבות פוליטית של התאספות והתדיינות, המעודדת השתתפות חופשית וולונטאריתוולונטרית של אזרחים במרחב בציבורי .

הברמאס משתמש בהקשר היסטורי של התפתחויות בגרמניה (תנועת הנאורות), בבריטניה (הליברליזם האזרחי) ובצרפת (המהפכה הצרפתית, שהביאה את רעיונות השוויוןשל והזכויותשוויון שלוזכויות האזרחאזרח) שגרמו להיווצרות מודל של מרחב הציבורי בורגני בצרפת. בני אדם התאספו ויצרו ציבור, המקיים דיון על סוגיות כלכליות ופוליטיות. מרחב זה משמש כמתווך בין המדינה, בה הם אזרחים לבין צרכיהםצורכיהם כביכבני אדם פרטיים.

הברמאס הצהיר בכנס שהתקיים בארצות הברית ב-1992 כי "הספר הראשון שכתבתי על המרחב הציבורי, נע בתוך הביקורת המרקסיסטית הקלאסית. לפחות כפי שהיא נתפסת באסכולת פרנקפורט". לטענתו, ההתדיינות הפתוחה והרציונלית, המובילה לגיבוש הדעות במרחב הציבורי, הינההיא בעלת חשיבות להתהוותה של הדמוקרטיה הן במדינה הקפיטליסטיתקפיטליסטית והן במדינת הרווחהרווחה. חשיבות זאת נובעת מתוך העובדה שהמדינה היא בעלת הסמכות להפעלת כחכוח, בין אם היא מפעילה אותו ובין אם לאו. על כן, כדי שמדינה תוכל לפעול באופן דמוקרטי, הכרחי שיתקיים דיון ציבורי ותתגבש דעת קהל ביקורתית שתוכל להיות כחכוח נגד למולאל מול הסמכות של המדינה, ותייצר את הבסיס ללגיטימציה הדמוקרטית.

בספרו הראשון הוא מקונןקובל על כך שבמדינת הרווחה במדינה זאת לא מתקיימת זירה ציבורית פתוחה להתדיינות, אלא החלטות מתקבלות באמצעות פשרות של הסכמים בין קואליציות והסכמי שכר ומאבקי כחכוח בין ארגוני מגזר שלישי למדינה. מסיבה זאת הוא מציע מודל של מרחב ציבורי חדש, שבו הציבור יתבע פומביות של הארגונים היריבים הפועלים בתוכה.