|
'''גרגוריוס השביעי''' (ב[[לטינית]]: '''Gregorius VII'''{{כ}}; [[1020]] לערך - [[25 במאי]] [[1085]]) כיהן כ[[אפיפיור]] מ-[[22 באפריל]] [[1073]] עד מותו. כקרדינל וכאפיפיור, הוא פעל להאדרת עוצמתה של הכנסייה על חשבון השליטים החילוניים.
על תשנו את זה חזרה!!!!!!!
== ביוגרפיה ==
משעמם לי מאוד
שמו המקורי היה הילדברנד, ומוצאו מכפר ב[[טוסקנה]]. הוא התחנך ב[[רומא]] ואחר כך ב[[קלן]] שב[[גרמניה]], לאחר שהצטרף ל[[גרגוריוס השישי]] בגלותו שם. עם מותו של גרגוריוס השישי עבר ל[[מנזר]] [[קלוני]].
רק בפתח תקווה אין שלג
כל הסקוטרים הומואים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!¡¡¡¡¡!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הוא זכור בעיקר כמי שהנהיג רפורמות בכנסייה ונאבק על עוצמתה הפוליטית. כ[[קרדינל]] עמד, ב-[[1059]], מאחורי לקיחת סמכות בחירת האפיפיורים מהרשויות החילוניות ברומא ובגרמניה, והעברתה לידי [[חבר החשמנים]] של הכנסייה עצמה. הוא בעצמו היה האפיפיור השני שנבחר בדרך זו.
עעטןעטןאטאןנלענעהןעהועהוהםואעםועואםעםועםועםועווןעהועעועעוםעהוםאהןטאהטןכבטכןבטכבכטןבכבכהטןהועלהוךעהועהעולהןטעהןטהככלכילהילכהטןכטןכטלכהןטככןטאכטןאכטןכככןכבלעכבעלכבטכלכטטלככטכבטכבטבןטבכטן אט כןט כטכ בלכבכטןןטכ בטןכב כטב ןטכב. טכבטכב טןכ בטכן בכטן בןכ כט כןט באכ בואכ בכא באןכבאכןב טןכבכט בכןטב ןכא בןכ בכןב ןטכב כןטב טןג ןכט בטן בט כב. טןכבטכןב ןטכב טכן בטכן בטן בעכב כב כבעככן בכן בא באכב כב אגב אןב אב גאןב אגן באגןב אןאגבן
ב-[[1066]], בעודו משמש כקרדינל תחת האפיפיור [[האפיפיור אלכסנדר השני|אלכסנדר השני]], נתנה הכנסייה את ברכתה למסע הכיבוש אליו עמד לצאת [[ויליאם הכובש|ויליאם הנורמני]] ב[[אנגליה]]. כך ביקשו הילדברנד ואלכסנדר השני לקבוע תקדים, לפיו לא זו בלבד שמלכים אינם קובעים מי יהיה האפיפיור, אלא האפיפיור הוא שממליך מלכים ב[[אירופה]].
בשיאו של המאבק בין הכנסייה לסמכות החילונית היה כבר גרגוריוס השביעי האפיפיור. ב-[[1075]] הוציא את [[התכתיב האפיפיורי]], וב-[[1076]] הכריז הקיסר הגרמני [[היינריך הרביעי]] על הדחתו מהכס הקדוש. אולם בניגוד ל[[היינריך השלישי]], ששלושים שנה קודם לכן הצליח להדיח שלושה אפיפיורים, לא עלה בידי יורשו הצעיר לעשות כן לגרגוריוס השביעי. תגובת הנגד של האפיפיור הייתה להחרים את הקיסר, לנתק את קשרי הכנסייה עם היינריך ולפטור את נתיניו משבועות הנאמנות שנשבעו לו. לנוכח המרד שעמד לפרוץ בכל רגע נגדו, לא נותר להיינריך אלא ללכת את ה"[[הליכה לקנוסה]]" המפורסמת, על מנת לבקש (ולקבל) את מחילת האפיפיור.
ב-[[1083 ]] קרא גרגוריוס השביעי ל[[רובר גיסקאר]] מנהיג ה[[נורמנים]] לבוא לעזרתו נגד היינריך הרביעי, שכרת ברית עם ה[[ביזנטים]] ואיים על רומא. ב-[[ 21 במרץ]] [[1084 ]] נכנס היינריך הרביעי לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר לקיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על ידי האנטי אפיפיור [[קלמנט השלישי]] שמונה על ידו במקום גרגוריוס השביעי. ב-[[ 24 במאי]] של אותה שנה עלה רובר גיסקאר על רומא בראש 36,000 איש וכעבור שלושה ימים שחרר את גרגוריוס השביעי שהיה נצור במבצר [[סנט אנג'לו]] שליד רומא.
למרות שגבר על היינריך (בסיוע בני בריתו הנורמנים, עדיין נאלץ גרגוריוס להעביר את שנתו האחרונה בגלות, בשל הסלידה העממית ב[[איטליה]] כלפי הנורמנים. הוא מת בגלות ב[[טירה (מבצר)|טירה]] ב[[סלרנו]], ב-25 במאי 1085.
== הרפורמה הגרגוריאנית ==
| 