ויה דולורוזה (רחוב) – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Map of Jerusalem - the old city.png|ממוזער|שמאל|300px|מפת [[העיר העתיקה]], בה '''רחוב ויה דולורוזה''' וסביבתו]]

'''רחוב ויה דולורוזה''' הוא דרך רוחב ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]]. הרחוב חולף מצפון ל[[הר הבית]], ומחבר בין רחוב שער האריות ו[[רחוב בית הבד]] בו הוא מסתיים. הרחוב נחלק לשני חלקים נפרדים, מזרחי באורך של 250 מטרים ומערבי באורך של 150 מטרים, המרוחקים זה מזה מספר עשרות מטרים, והמחוברים האחד לשני באמצעות רחוב הגיא. לאורך הרחוב המתחקה אחר תוואי [[דקומנוס]] רומי,{{הערה|1=[http://www.antiquities.org.il/jerusalemwalls/preservation_14lion_hstry.asp אתר רשות העתיקות]}}, עובר חלק מהו[[ויה דולורוזה]], "דרך הייסורים", שבה, על פי [[נצרות]], צעד [[ישו]] מהמקום בו נגזר דינו ל[[צליבה]] ועד [[גבעת הגולגולתא]] שבה נצלב.

ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] נבנתה בו כנסיהכנסייה שנשאה את שמה של סופיה. אין מידע באשר לאתר עד [[המאה ה-12]], עת הקימו בו [[התקופה הצלבנית בארץ ישראל|הצלבנים]] כנסייה חדשה.

התוואי המוכר לנו היום הוא במידה רבה מעשה ידיו של המסדר ה[[פרנציסקנים|פרנציסקני]], שבשנת [[1342]] מונה לשומר המקומות הקדושים בארץ ישראל. הקמת התחנות לאורך ויה דולורוזה הייתה חלק מ[[אידאולוגיה]] פרנציסקנית שדגלה ב[[גאוגרפיה דתית]].{{הערה|יצירת מקומות קדושים על מנת למשוך נוכחות קבע (או לפחות נוכחות צליינית) במקומות מרכזיים. אידאולוגיה זו נולדה בעקבות כישלון ניסיונות קודמים ליצור עובדות בשטח בכוח הזרוע, דוגמת הכיבושים ה[[צלבנים|צלבניים]].}}. התוואי ששרטט המסדר הפרנציסקני נותר בלתי מגובש במשך מאות שנים. הדבר בא לידי ביטוי בתוואי עצמו שעבר שינויים, וכן במספר התחנות, במיקומן ובאירוע שנועדו להנציח. תקוותם כי תחנות אלו תיחשבנה לנכסים נוצריים שאין לפגוע בהם או להזיז אותם הסתמכה על הסכם שחתמו עם השלטון הממלוכי בשנת [[1333]] בו הכירו השלטונות בבעלותם של הפרנציסקנים על אתרי דת נוצריים שונים.{{הערה|1=רוני אלנבלום, "מים לירושלים, הרובע המוסלמי ויצירת הוויה דולורוזה בירושלים בשנות ה-30 של המאה ה-14", הרצאה בכנס השנתי ה-33 של המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, [[אוניברסיטת בר-אילן]] מאי 2013}} תהליך גיבושה של ויה דולורוזה הואץ מאד באמצע המאה ה-15, כשהפרנציסקנים גורשו מהר ציון, אז גם נוצר ספר תפילות ייחודי שהותאם לתחנות ויה דולורוזה, ואיפשר לצליין לעקוב אחר הדרך מראשיתה ועד סופה.

תקוותם של הפרנציסקנים לנוכחות נוצרית לאורך תוואי ויה דולורוזה נגוזה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], עקב איסור שהטילו [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנים]] ה[[מוסלמים]] על צליינים נוצרים לקיים [[פולחן]] דתי ליד התחנות, ואפילו רק להתעכב לידן.<ref>כך בספרו של [[ז'אן זואלארט]] (Zuallardo) משנת 1587</ref>.

בשנת [[1857]] החל להיבנות [[מנזר האחיות ציון (העיר העתיקה)|מנזר האחיות ציון]] ביוזמתו של [[אלפונס רטיסבון]], יהודי [[המרת דת|מומר]] מ[[שטראסבורג]], המנזר והכנסיהוהכנסייה שבו נחנכו בשנת [[1867]] והם מאופיינים בסגנון רומי-ביזאנטי במטרה להשתלב עם השרידים הקדומים שנמצאו במקום.

בשבת [[חול המועד]] [[סוכות]] [[ה'תשמ"ח]] (10 באוקטובר [[1987]]), נרצח ברחוב ישראלי בידי מחבל ערבי.{{הערה|1=[http://www.ezy.co.il/memoSite.asp?memorial_id=127 ארץ זוכרת יושביה]}}.

במוצאי [[יום כיפור]] [[ה'תשנ"ז]], [[24 בספטמבר]] [[1996]] הודיע ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] על פתיחת מוצא [[מנהרות הכותל]] ל'''רחוב ויה דולורוזה'''. בעקבות זאת פרצו [[מהומות מנהרת הכותל]]. [[ממשלת ישראל|הממשלה]] התכנסה לדיון מיוחד, והחליטה להשאיר את היציאה לרחוב.{{הערה|[[חמישים לישראל]], בעמוד על שנת 1996}}.

בחלקו המערבי של הרחוב שוכן שוק גדול הנקרא "ח'אן א'זית" (אכסניית שמן הזית).{{הערה|1=[http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/picture/atarim/Toursite_form_atar.asp?site_id=9010&pic_cat=1&icon_cat=1&york_cat=1 ויה דולורוזה]}}.

ברחוב מספר גלריות לאומנות ולעתיקות,{{הערה|1="גאלרי חמדיאן" שמציעה עתיקות וגם שטיחים אפגניים איראנים וטורקיים, ו"אברהם עתיקות" - חנות מוארת בשלל נברשות יוקרתיות שמציעה פריטי אמנות עתיקים ומקוריים[http://www.haatika.co.il/category/%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94 "רחוב ויה דולורוזה"]}}, ברחוב ויה דולורוזה פינת [[רחוב הגיא]] פועלת [[האכסניה האוסטרית (ירושלים)|האכסניה האוסטרית]] כאכסניה לצליינים.{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=2816 "ישראל היום"]}}. בצדו המזרחי של הרחוב פועל בית ספר לבנים.

מהרחוב יוצא מעבר מקורה חשוך (מתחת לבית הספר עומריה), המגיע ל[[מבני הר הבית|שער הר הבית]] הנקרא "השער החשוך" או "שער פייצל". לדעת חלק מהחוקרים נקודת המוצא של המעבר המקורה, היא מקומה של [[מצודת האנטוניה]] ששכנה מצפון להר הבית.<ref>טוביה שגיא (שקרקה), '''תחומין''' יד (תשנ"ד), עמ' 472-437 </ref>. במעבר זה נמצאים פתחיהן של שלוש [[מדרסה|מדרסות]] מן [[ירושלים בתקופה הממלוכית|התקופה הממלוכית]], הדוואדריה (נבנתה ב-[[1295]]), הסלאמיה (נבנתה ב-[[1300]]) והאמיניה (נבנתה ב-[[1330]]),{{הערה|יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית בתוך: אלי שילר (עורך), '''תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית''', אריאל 83-84, 1992. עמ' 206-169}}, במתחם שלוש המדרסות הללו נמצאים כיום מוסדות של [[אלווין ישראל]] המספקים שירותי יום לאנשים עם צרכים מיוחדים מגיל ינקות ועד זקנה.{{הערה|[http://israelelwyn.org.il/he/elwynelquds אלווין אל קודס]}}.