קרב תל פאחר – הבדלי גרסאות

===ההכרעה בקרב===

בשעה ארבע, שעה ורבע מתחילת הקרב, התברר למפקדת החטיבה שהקרב השתבש ושההכרעה בו מתעכבת. מפקד החטיבה היפנה אל זירת הקרב תגבורת בפיקוד סגן מפקד החטיבה, שכללה צוות מהסיירת החטיבתית{{הערה|יש הטוענים שהייתה זו יוזמה פרטית של מפקד הסיירת, כך על פי

 

מפקד הסיירת החטיבתית, סרן [[ראובן אליעז]], לקח איתו צוות צעיר של הסיירת ונע בנתיב הנסיעה של חטיבה 8, על ציר הנפט מדרום. כאן אירעה כנראה טעות נוספת: כוח הסיירת נתקל באש מהכפר [[עין פית]]. הוא הסתער אל מקור האש, ואז דיווח אליעז שהוא נמצא ב'''זעורה'''. המח"ט פקד עליו לחזור ולהגיע לתל פאחר. כעשרה מלוחמי הסיירת שירדו מזחל"מ פגוע הלכו ברגל, ונאספו על ידי רס"ן צבי פז ("גולדֶה"), סגן מפקד הבא"ח, שהגיע לשם עם טנדר ללא תפקיד מוגדר.

[[קובץ:Tel Faher8 n (1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה על התל, ובה רשימה של חללי הקרב וחללים נוספים]]

[[קובץ:Tel Faher8 n (2).JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[זחל"ם]] צה"לי ומקלע 0.5 המוצבים בשרידי המוצב הסורי בתל פאחר לזכר הקרב שהתחולל במקום]]

==נפגעים בקרב==

בקרב נהרגו 33 חיילים, מהם: 23 לוחמים ומפקדים מ[[גדוד 12]], שני לוחמים מ[[סיירת גולני]], וכן חמישה לוחמים מגדוד שריון במילואים 377 של [[חטיבה 37]]{{הערה|ברשימת החללים שבאנדרטה המוצבת באתר, רשומים גם שמותיהם של 11 החללים מגדוד 13 של גולני, שנהרגו ב[[אסון בית המכס העליון]], שהתרחש שישה ימים לאחר קרב תל פאחר.}}. שניים מלוחמי חטיבת גולני שנהרגו בקרב, [[משה דרימר]] ו[[דוד שירזי]], עוטרו לאחר המלחמה ב[[עיטור הגבורה]]. העיתונאי [[יעקב העליון]], שהיה מפקד טנק במילואים, נפצע קשה במהלך הקרב{{הערה|העליון עבר טיפולים רפואיים במשך למעלה משנה כדי להשתקם. את חוויותיו מהפציעה והשיקום בעקבותיה תיעד העליון בספרו "רגל של בובה". הספר הפך ל[[רב מכר]] והודפס ב-16 מהדורות.}}.