הברונים השודדים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2292195
Noon (שיחה | תרומות)
שורה 1:
[[קובץ:PUCK-Monopoly Millionaires Dividing the Country.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קריקטורה מ-1885, המונופוליסטים מחלקים בניהם את הארץ]]
'''הברונים השודדים''' (מ[[אנגלית]]: '''Robber barons''') היההוא כינוייםכינוי שלשהעניק בעלי אדמות גרמנים ב[[ימימרק הבינייםטוויין]], שגבו סכומי עתק מספינות שעברו בנחלותיהם שלאורך נהר הריין. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] העניק [[מרק טוויין]] את הכינוי לקבוצה בולטת של יזמים, תעשיינים ואנשי עסקים ששגשגו בארצות הברית אחרי [[מלחמת האזרחים האמריקנית]] (1860-65). מקורו של הכינוי זכההוא לפופולריותמ[[ימי בעקבותהביניים]], השימושכשאז שעשההוא בוניתן בשםלבעלי אדמות גרמנים שגבו סכומי עתק מספינות שעברו בנחלותיהם לאורך הנהר [[ריין]]. הכינוי זכה לפופולריות בעקבות שם ספרו של ההיסטוריון [[מתיו ג'וזפסון]].
 
הכינוי "ברונים שודדים" נוצר אצל טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא.{{הערה|חלומו הגדול, שלא התגשם, של טוויין היה לקנות לעצמו עושר גדול באמצעות יוזמות עסקיות. Joseph L. Coulombe ''‪Mark Twain and the American West‬'', עמ' 70-71.}} ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה." טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על [[אנדרו קרנגי]] כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן."{{הערה| Joseph L. Coulombe ''‪Mark Twain and the American West‬'', עמ' 72.}} מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
שורה 10:
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בהסתייגות. בעלי עסקים שדרכם צלחה פחות רחשו איבה לאלו שהצליחו יותר, ונוהגם של אחרים עורר איבה. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, שניצל את קשריו הפוליטיים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו{{הערה|Burton W. Folsom Jr., ''Entrepreneurs vs. the State: A New Look at the Rise of Big Business in America, 1840 — 1920'' (Herndon, VA: Young America's Foundation, 1987), עמ' 22.}} וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים. גורם אחר לאיבה שהחלה מתעוררת כלפי הברונים השודדים היה הניצול הבוטה שלהם את ה[[סובסידיה|סובסידיות]] הממשלתיות ואת אדמות החינם שהוענקו לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של [[המפלגה הרפובליקנית]], מפלגתו של [[אברהם לינקולן|לינקולן]] והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע [[ג'יי קוק]] בחברת [[נורת'רן פסיפיק]] פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את הראייה של "הברונים השודדים" באור שלילי.
 
תור הזהב של "הברונים השודדים" הסתיים בשלהי המאה ה-19, עם סיום תהליך תיעושה הראשוני והמואץ של ארצות-הברית, ועם השלמת רוב מסילות הרכבת המרכזיות. הכינוי, עם זאת, ממשיך לשמש לעתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.
 
==ראו גם==