תאובלד וולף טון – הבדלי גרסאות

בנו של בנאי כרכרות [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]] מ[[דבלין]]. בנעוריו הסוערים הרג אדם ב[[דו-קרב]] וניהל פרשיות אהבים, בגינן נאלץ להימלט ל[[לונדון]], שם למד [[משפטים]]. לאחר שתוכנית שהגה לייסוד מושבה [[צבא|צבאית]] ב[[הים הדרומי|ים הדרומי]], אותה הגיש לראש ממשלת [[אנגליה]] [[ויליאם פיט הבן]] נדחתה, טון פנה ל[[פוליטיקה]]. בשנת [[1790]] הפיץ עלון ברוח [[המהפכה הצרפתית]], אשר קרא לייסודה של רפובליקה אירית, ולאיחוד בין [[נצרות קתולית|הקתולים]] ו[[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטים]] הפורשים (ברובם [[פרסביטריאניזם|פרסביטריאנים]]) מן ה[[צפון]], והתקיף מתונים כמנהיג הפרלמנט האירי [[הנרי גרטן]] אשר ניסה להשיג [[שוויון]] זכויות לקתולים, תוך שמירה על נאמנות לכתר [[אנגליה|האנגלי]]. טון הביע בוז לחוקה שניסח גרטן עבור הפרלמנט האירי בשנת [[1782]] וטען כי רק איחוד בין זרמים דתיים שונים הוא שיביא מזור לחולייה של אירלנד.

 

 

מאבק בין גורמים מתונים וקיצונים באגודת האירים המאוחדים הוביל ב[[דצמבר]] [[1791]] לפרישתם של המתונים, ולהעברת ההנהגה בפועל לידיו של טון. ב-[[1794]] האירים החופשיים, המשוכנעים כי המצע שלהם, הכולל זכות הצבעה לכל ומחוזות בחירה שווים לעולם לא יתקבל בפרלמנט האירי, החלו קוראים בגלוי לפלישה [[צרפת|צרפתית]] לאירלנד. בתיווכו של כומר בשם ויליאם ג'קסון, החלו מגעים עם הממשלה הצרפתית. משמגעים אלו נחשפו, נעצר ג'קסון, והדבר הביא להמלטות הנהגת האירים החופשיים. טון נותר באירלנד, עד לאחר משפטו (והתאבדותו) של ג'קסון, כשהוא משוכנע כי קשריו הפוליטיים עם בעלי הכוח באירלנד ישמרו עליו מכל רע. הוא הורשה להגר ל[[ארצות הברית]] והגיע ל[[פילדלפיה]] במאי [[1795]]. הוא התאכזב מן האמריקנים, ותיאר את [[ג'ורג' וושינגטון]] כ"אריסטוקרט מגביה עוף". לידיד באירלנד כתב כי [[אצולה|אצולת]] הממון בארצות הברית גרועה מן האצולה התורשתית ב[[אירופה]].

 

[[קובץ:Iarthair Chorcaí 041.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסלו של וולף טון בבנטרי שב[[מחוז קורק]]]]

 

ה[[דירקטורט]] הצרפתי, אשר קיבל ידיעות מגורמים אחרים המאשרים כי אירלנד בשלה להתקוממות, הסכים לבסוף לשלוח משלחת צבאית, אשר יצאה ב-[[15 בדצמבר]] 1796. המשלחת, ארבעים ושלוש ספינות הנושאות ארבעה עשר אלף אנשים, וכמות אדירה של נשק, הפליגה מן העיר [[ברסט (צרפת)|ברסט]] בדרך לאירלנד. טון, על סיפונה של אחת ה[[ספינה|ספינות]], גילה בוז לרמת הימאות של הצרפתים, דבר שהצדיק עצמו, שכן המשלחת היוותה כישלון צבאי בולט. הספינות הצרפתיות תעו אל מול חופי אירלנד ב[[מזג אוויר]] סוער. כאשר התקרבו הספינות ל[[מפרץ בנטרי]] נצפו על ידי המון מתפללים שיצאו מ[[כנסייה]] מקומית, והזעיקו את הצבא באמצעות פעמוני הכנסייה. סירה אחת ובה מספר אנשים ותחמושת הצליחה להגיע לחוף ונתפסה מיד. כיום מוצגת הסירה במוזיאון הימי הלאומי בדבלין. טון נמלט בחזרה לצרפת מבלי להשיג דבר, ושירת זמן מה בצבא הצרפתי. ביוני [[1797]] נטל חלק בהכנות למשלחת נוספת, זו הפעם של הצי ה[[הולנד|הולנדי]], אשר הושמדה על ידי הצי הבריטי עוד בדרכה לאירלנד. טון שב לפריז, ושם מצא כי [[נפוליאון]] אשר הגיע בינתיים לעמדת כוח, נלהב פחות מן ההרפתקה האירית ממה שהיו קודמיו.