קרן הכרמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: על ידי
שורה 7:
האתר משך אליו במהלך ההיסטוריה עולי רגל יהודים, מוסלמים ונוצרים. לפי עדויות שונות, שהמוקדמת שבהן היא של רבי [[בנימין מטודלה]] (אמצע [[המאה ה-12]]), עמד במקם מבנה שהנציח את המזבח שהקים [[אליהו]].
 
אנשי המסדר הכרמליתי רכשו את האדמה בקרן כרמל באמצע [[המאה ה-19]], בין היתר על רקע חששם כי ה[[כנסייה]] [[נצרות יוונית-אורתודוקסית|היוונית-אורתודוקסית]] בארץ תקדים אותם. לאחר שנאסף די כסף' הופקד האח הכרמליטי ג'ון בטיסט קסיני על הבנייה. עם זאת, סדרה של תסבוכות, בירוקרטיות ואחרות, הביאו לכך שרק ב-[[1867]] הושלמה במקום בנייתם של [[קפלה]] ושל מבנים אחרים. דרישות חוזרות מצד השלטונות ה[[האימפריה העות'מאנית|עת'מאניים]] לבירור סוגיית הבעלות על הקרקע, וחשש מהתמוטטות המבנים שכבר הוקמו במקום, הביאו לעיכובי נוספים בבנייה. [[לורנס אוליפנט]] שנודע, בין היתר, כ[[דיפלומט]] וכ[[עיתונאי]] שנון, התגורר בסוף [[המאה ה-19]] עם אשתו בכפר ה[[דרוזי]] [[דאלית אל-כרמל]], הסמוך לאתר. באחת מכתבותיו לעיתון ה"סאן" הבריטי דיווח אוליפנט כי להקמת המנזר החדש משתמשים הכרמליתים גם באבנים שיש להן כנראה ערך ארכיאולוגי. ביקורתו של אוליפנט לא עיכבה את העבודות, וב-[[1883]] הושלמו הקמתו של גרעין המנזר, ובו קפלת תפילה קטנה. המקום אוכלס תחילה על- ידי נזירים בודדים, וב-[[1907]] פעל באתר גם סמינר [[תאולוגיה|תאולוגי]]. על רקע המתיחות הגוברת באזור, ימי פעילותו של הסמינר, שיועד בעיקר לתלמידים מ[[לבנון]], היו קצרים. המנזר הוגדר ב-[[1911]] כקהילה במסגרת המסדר הקתולי הכרמליטי, אך הוא נסגר עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], והנזירים נאלצו לעזור את המקום. הכנסייה הקטנה שופצה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]]{{הערה|דוד רפ, הכנסיות היפות בישראל, 2011, עמ' 82- 85}}.
 
==פסל אליהו==
חצר המנזר מטופחת ובה גן קטן. בגן פינת התכנסות ושולחן דרשה, ומספר פסלים עשויים מאבן. הפריט הבולט ביותר בחצר המנזר הוא [[פסל (יצירה)|פסל]] [[אליהו]], שהיה לסמלו של המקום. הפסל פוסל בשנת [[1958]] על- ידי האמן הנצרתי, נג'יב נוֵאפי. {{כ}}<ref>‏[http://www.ariel.ac.il/images/stories/site/research/rd/hoveret41.pdf הכנס ה-19, מחקרי יהודה ושומרון, כנס מדעי רב-תחומי, עמ' 24 ]</ref>. נואפי פיסל את אליהו לפי התפיסה הרווחת ב[[נצרות]], והוא מתואר כנביא לוחם מלא חרון הכופה את האמונה הדתית באמצעות חרב שלופה נוטפת דם שהוא נושא בידו המונפת, ורגלו דורכת על ראשו הכרות של אחד מנביאי ה[[בעל (אל)|בעל]]. הפסל פונה אל מבנה המנזר וניצב בקו ישר עם דלת ומזבח הכנסייה. על בסיס הפסל מופיעים פסוקים ב[[לטינית]], [[ערבית]] וב[[עברית]]. בחזית הבסיס רשום:
:{{ציטוטון|ויקם אליהו הנביא באש ודברו כלפיד בוער|[[בן סירא]], מח, א'}}
בצידו הימני מופיע הפסוק: