הוועד לענייני פליטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1-\2\3 ב\4\5, ענייני, תוכנית, שווייץ, \1-\2, ארצות הברית, שבדי |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: תוכנ\1ת |
||
שורה 2:
== רקע ==
ב-26 בינואר 1944 העביר הנשיא רוזוולט את ה[[פקודה נשיאותית|פקודה הנשיאותית]] {{אנ|Executive order}} מס' 9417, על פיה הוחלט להקים את הוועד לפליטי מלחמה (War Refugee Board). בפקודה זו הנחה רוזוולט לנקוט את כל האמצעים העומדים לרשות ארצות הברית כדי להציל את קרבנות הדיכוי שסכנת מוות קרובה נשקפת להם ולהציע לקרבנות אלה את כל הסעד והסיוע האפשריים והעולים בקנה אחד עם המלחמה. יהיה זה מתפקידם של משרדי החוץ, האוצר והמלחמה, כל אחד בתחומו, להוציא לפועל את
תפקיד הקישור בין מזכירות המלחמה לוועד הוטלה על סגן המזכיר, ג'ון ג' מקלוי. מקלוי חשב שהצבא לא אמור לקחת חלק בפעילויות הצלה. ההצלה תבוא כשבעלות הברית ינצחו במלחמה. מסיבה זו תרומתה של מזכירות המלחמה לעבודת הוועד הייתה זעומה מאוד.
הייצוג מטעם משרד החוץ הוטל על ג'ורג' וורן מהוועדה המייעצת לנשיא לענייני פליטים מדיניים.{{הערה|Wyman, The abandonment of the Jews, pp.249-250.}} משרדי הוועד היו בוושינגטון, אך שם ישב תמיד רק צוות מצומצם, שמספרו לעולם לא עלה על 30 אנשי צוות מקצועיים ובתוכם אף מומחים לענייני פליטים.
שורה 12:
בשבועיים הראשונים להקמת הוועד, הופרעה עבודתו בשל עיכוב בבחירת ראש הוועד. רוזוולט הציע למנות אישיות לאומית בולטת שתוכל לייצג את הוועד מול כל הגורמים השונים הנוגעים לעבודתו, ולכן הוחלט לחלק את סמכויות הניהול בין שני אנשים- האחד, ג'ון פהלה, שנבחר על ידי הנרי מורגנטאו, הוא יהיה זה שינהל את פעולות ההצלה המעשיות. השני, אישיות ציבורית במעמד של מנהל כללי שתהיה אחראית על ניהול קשרי הוועד מול פקידי ממשל בכירים, הקונגרס והציבור. מסיבה זו ביקש רוזוולט שתהיה זו דמות ייצוגית בולטת, על מנת שהקשר מול בכירי הממשל יעשה בין שווים במעמדם שלא יוכלו לטעון לעמדת עליונות פוליטית. מורגנטאו הציע את וונדל ווילקי שהיה אישיות ידועה ובכירה בארצות הברית ומחוצה לה וכבר ידוע, לפי התבטאויותיו בפומבי, כי דאגתו בעניין הפליטים היהודים היא רבה.{{הערה|שם, עמ' 254-256}}
למרות העיכוב בפרסום ההודעה בדבר הקמת הוועד לפליטי מלחמה, הידיעה התקבלה כהפתעה גדולה וזכה לתגובה ציבורית אוהדת. 850,000 מכתבי תמיכה התקבלו בבית הלבן מאזרחים פרטיים וארגונים ארציים כאחד. הארגונים היהודים פרסמו הצהרות תמיכה ושבח ברחבי העיתונות ואף הציעו את עזרתם.
ואכן הוועד לפליטי מלחמה נעזר רבות בגופי ההצלה היהודים. מלבד בתחום הפיננסי, ביקש מארגוני ההצלה היהודים להעביר אליו את
הוועד לפליטי המלחמה היה משוכנע כי האזהרות מפני ענישה על פשעי מלחמה יהוו הרתעה מסוימת עבור הגרורות של מדינות הציר, במיוחד כי היה ברור כבר באותה התקופה כי פניה של גרמניה מועדות לתבוסה.{{הערה|פרידמן, התגובה הפוליטית ציבורית של יהדות אמריקה לשואה בשנים 1939-1945, עמ' 224. }}
שורה 24:
'''שבדיה'''- נציג הוועד, אייבר אולסן, יחד עם ג'ונסון רתמו את הממשלה השבדית לסייע במאמצי החילוץ וההקלה על הפליטים. לקראת סוף המלחמה תמכו השניים במגעים שבעקבותיהם הובאו לשבדיה באפריל 1945 שתי קבוצות של אסירי מחנות ריכוז. הקבוצה הראשונה מנתה 425 יהודים שגורשו מדנמרק והקבוצה השנייה מנתה 7,000 נשים, כמחציתן יהודיות, ממחנה [[ראוונסבריק]].
'''שווייץ'''- בשל קרבתה לארצות כבושות רבות, הייתה שווייץ למרכז הראשי של הוועד באירופה. היא אפשרה את הדרך הטובה ביותר להעברת כספים לאירופה. שימשה נקודת ממסר חיונית לתקשורת אל אירופה הכבושה וממנה לבין ממשלת שווייץ, שקיימה קשרים עם מדינות הציר, הייתה למתווכת הדיפלומטית עם גרמניה וגרורותיה. נציג הוועד בשווייץ היה רוסוול מקלילאנד, שהיה מנהל תוכנית הסעד לפליטים של 'וועדת השירות של אגודת הידידים' האמריקנית בשווייץ. היה לו ידע רב בנוגע לפליטים וניסיון במגעים דיפלומטיים מול פקידי ממשלה רמי דרג. בנוסף, הוא היה בקשרים טובים עם כמה ארגוני הצלה וסעד שחלקם עבדו בשיתוף פעולה עם מחתרות ורשתות תקשורת בתוך המדינות הכבושות. הועמדה לרשותו קרן על סך 250,000 דולר מארגון [[ג'וינט|הג'וינט]], שבעזרתם מימן
'''צרפת'''- הוועד לפליטי מלחמה סיפק סיוע כספי לתמיכה ב-8000 היתומים שנותרו בתחומי צרפת הכבושה והסתתרו אצל משפחות נוצריות, בבתי ספר ומנזרים.
| |||