אדם הוא אדם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: תיאטרון הקאמרי, תאור\1, גרסה, גרסאות, רביעייה |
|||
שורה 7:
"האובייקטיביות החדשה" (ב[[גרמנית]]: "Neue Sachlichkeit") הוא מונח בו משתמשים לאפיין את הגישה של החיים הציבוריים בתקופת [[רפובליקת ויימאר]], כמו גם בתחומי האמנות, הספרות, המוזיקה, והארכיטקטורה שנוצרו כדי לאמץ אותו. במקום מטרה של אובייקטיביות פילוסופית, השתמשו בו כדי לרמוז על תזוזה לעבר עיסוק מעשי בעולם – גישת עסקית, ראיית הגרמנים כאמריקניים במהותם. "האובייקטיביות החדשה" היא אמריקניות, תרבות של אובייקטיביות, העובדה היבשה, הנטייה לעבודה פונקציונלית, מצפוניות מקצועית ותועלתנות"
</ref>
שימת הדגש על ה[[קולקטיב]] וההמעטה בערך ה[[אינדיבידואליזם|אינדיבידואל]], וה[[פולחן]] שלהם לדימוי וספורט [[אנגלו-סקסים]]. ביחד עם ה'קולקטיביות' יצאו למאבק, לא רק בספיגת ה[[טרמינולוגיה]] וה[[אתוס]] שלהם (שחלחל ל"אדם הוא אדם"), אלא גם ביישום המסקנות הללו בתיאטרון כפי שברכט כתב במאמר ה[[
<ref>
Willett and Manheim (1979, viii-ix).
שורה 19:
מקובל לציין את שנת כתיבת המחזה כ-1924-5, אבל ברכט שיכתב אותו פעמים רבות במהלך חייו, לאור תגובות הקהל. לראשונה הוא כתב סקיצה ב-1918, המתרחשת ב[[אאוגסבורג]] (עיר הולדתו של ברכט), המספרת על האזרח יוזף גלגאי, שנופל קרבן לחבורת רמאים שמתעללים בו, מנצלים אותו ונוטלים ממנו את זהותו. גירסת המחזה המתרחשת בהודו, אז קיבל את שמו "גלי גיי או אדם הוא אדם", הושלמה ב[[ברלין]] ב-1924, עובדה מחדש לקראת [[הצגת בכורה|הצגת הבכורה]] שלו ב-1926 ונדפסה לראשונה בכותרת זו.
ברכט שיכתב את המחזה לקראת ההפקה בבימויו של אריך אנגל ב-1928. ברכט ביים את ההצגה ב-1931, אחרי שערך במחזה תיקונים נוספים. הוא השמיט את שתי התמונות האחרונות של
<ref>
הפרק מבוסס על - [[חנן שניר]] ו[[אברהם עוז]], '"הערות בשולי
</ref>
שורה 39:
==תקציר העלילה==
המחזה מספר אודות צוות של ארבעה מקלענים בצבא הבריטי המוצב בהודו, בתקופה שהייתה [[הראג' הבריטי|קולוניה בריטית]]. המקלענים שודדים מקדש [[בודהיסטי|בודהיזם]] ואחד מהם, ירמיהו ג'יפ, נלכד במקדש והם נאלצים להפקירו ולשוב למחנה. השמועה על כך מגיעה לאוזניו של מפקד המחנה, [[רס"ר]] המכונה "בלאדי דם" והם צריכים להופיע
בינתיים, גיבור הסיפור גלי גיי, סבל אירי במקצועו, יוצא לשוק לקנות דגים לפי בקשת אשתו. שלושת החיילים פוגשים באקראי בגלי גיי ומשכנעים אותו לבוא לקנטינה של האלמנה בגביק, בו ניתן לרכוש אוכל ושתייה. תמורת כמה בקבוקי בירה הם משכנעים את גלי גיי ללבוש מדי צבא ולהתייצב במסדר, במקום ג'יפ, הלכוד במקדש.
שורה 56:
* משתתפים: גליגיי – [[אבנר חזקיהו]], האלמנה בגביק – [[אלישבע מיכאלי]], ג'יפ – [[יהודה גבאי]], שקדם – שלום יוסף, אוריה שלי – [[ניקו ניתאי]], האדון וואנג – [[בצלאל לונדון]], מנגנת החצוצרה - נינה שטיינר.
2. '''[[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] – 25 בפברואר 1978, מספר הצגות: 49'''
* יוצרים: נוסח עברי – [[אמנון אחי נעמי]], תרגום שירים - [[אברהם עוז]], בימוי – [[חנן שניר]], תפאורה ותלבושות - פאול סלצברגר, מוזיקה – [[יוסי מר-חיים]], ניהול מוזיקלי – חנה הכהן, העמדת פזמונים – יעקב קלוסקי.
* משתתפים: גלי גיי – [[שבתאי קונורטי]], אשתו – ליביה חכמון. מחלקת מכונה היריה של צבא בריטינה בהודו: אוריה שלי- [[אורי אברהמי]], ג'ס מהוני – [[דב רייזר]], פולי ברקר – [[מתי סרי]], ירמיהו ג'יפ – איל ברטונוב, פיירצ'יילד המכונה "בלאדי דם" – ששי סעד, וואנג – שמעון בן-ארי, מא סינג – אלי גלזר, ליאוקדיה בגביק – [[רבקה מיכאלי]], להקת הקצב של האלמנה בגביק – [[דורין כספי]], ליביה חכמון, [[רונית אופיר]], חייל – אלי גלזר.
| |||