סידור קובפק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דוד55 העביר את הדף משתמש:דוד55/טיוטה ל־איגור מויסייב
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
#הפניה [[קובץ:Igor Moiseev.jpg|שמאל|ממוזער|180px|איגור מויסייב בשנת [[2006]]]]
'''סידור קובפק''' (ב[[אוקראינית]]: '''Сидір Артемович Ковпак'''; {{כ}}[[26 במאי]] (7 ביוני) [[1887]]– [[11 בדצמבר]] [[1967]], [[קייב]]) היה בין מפקדי ה[[פרטיזנים]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. על פיעלות זו פעמיים הוענק לו תואר [[גיבור ברית המועצות]].
 
סידור קובפק נולד בכפר בקרבת [[פולטבה]] (אז בתחומי [[האימפריה הרוסית]], כיום ב[[אוקראינה]]) למשפחת [[איכר|איכרים]] ענייה. במשפחה היו 10 ילדים. הוא גויס לצבא ולאחר שחרורו עבד כסבל ב[[סרטוב]]. לאחר תחילת [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא גויס מחדש ולחם בגבורה. על גבורה בקרב הוענקו לו מספר עיטורים, כולל אחד שהוענק אישית על ידי ה[[צאר]].
 
לאחר [[מהפכת פברואר]] קובפק נבחר לוועד הגדוד והחל לתמוך ב[[בולשביקים]]. במהלך [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] קובפק לחם בשורות [[הצבא האדום]] בחזיותות שונות. בשנת [[1921]] הוא חזר לאזור ילדותו ומונה למשרד קציו העיר באחד העיירות. בשנת [[1926]] קובפק שוחרר מצבא ועבר בתפיקיד ניהול זוטרים. בשנת [[1937]] הוא מונה למנהל אחד המחלקות במשרד מנהל מחוז.
 
==מלחמת העולם השנייה ואחריה==
עם תחילת מלחמת העולם השנייה חזית התקרבה לאזור מגוריו של קובפק תוך מספר חודשים. ב[[ספטמבר]] [[1941]] הגרמנים כבשו את השטח. קובפק מונה למפקד יחידת הפרטיזנים שכללה מספר עשרות אנשים והסתתרה ביערות. היחדיה פעלה במזרח אוקראינה ובשטחים סמוכים ב[[מחוז קורסק]], [[מחוז אוריול]] ו[[מחוז בריאנסק]]. לאור ההצלחות היחידה גדלה והגיעה במהלך שנת [[1942]] לכמה מאות לוחמים. ב-[[31 באוגוסט]] [[1942]] קובפק הוטס ל[[מוסקבה]] ונפגש עם [[יוסף סטלין]] ו[[קלימנט וורושילוב]]. לקובפק ניתנה משימה לבצע מסע של כמה אלפי קילומטר לאוקראינה המערבית. לקראת תחילת המסע יחידה של גדלה ל-2000 לוחמים. ליחידה סופק ציוד רב כולל תותחים ולרשותה הועברו קצינים מקצועים.
 
באפריל [[1943]] לקובפק הוענקה דרגת "גנרל מאיור". יחד עם זאת לאור גודלה של היחידה היה ברור שקובפק ללא השכלה צבאית לא יכול לפקד עליה ולכן הוא מונה לסגן מפקד ומעליו מונה קצין מקצועי.
 
לאחר שחרור שטח מהכיבוש הנאצי קובפק השתחרר ומונה לתפקידי ניהול בממסד הסובייטי. הוא כיהן בתפקידים בכירים עד לפטירתו בשנת [[1967]].