סלומון בן שבת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9:
הוא היה אוהד ל[[ישראל]], ובכמה מקרים עבד בשיתוף פעולה עם [[המחתרת היהודית במרוקו|ה"מסגרת"]], השלוחה של [[המוסד]] שפעלה במרוקו. הוא פעל כדי לשחרר מהכלא שליחים מטעם ישראל שנכלאו על ידי הרשויות המרוקאיות, ופעל לשם שיחרורם של 250 יהודים שנכלאו ב[[תטואן]] בגין כוונתם לעזוב לישראל.{{הערה|יגאל בן נון, "זרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית 1956-1967", פעמים 125-127, עמ' 284-235, הערה 58.}}
 
במקביל, ב[[שנות ה-50]] הוא מונה לחבר "האספה הלאומית המייעצת" של מרוקו בתור מומחה לסוגיות יהודיות. כחלק מפעילותו זאת הוא הגיש ב-[[8 במאי]] [[1955]] מסמך שיועד למלך מרוקו, [[מוחמד החמישי]], בעניין זכויותיהם של היהודים. בשנת [[1960]] השלים תואר נוסף ב[[משפט בינלאומי]] ב"אקדמיית האג למשפט בינלאומי" (''Académie de droit international de La Haye'' {{אנ|Hague Academy of International Law}}). באותה שנה חזר ל[[מרוקו]] ומונה לאב בית הדין לערעורים ב[[רבאט]] הבירה. בשנת [[1963]] מונה לשופט בבית המשפט העליון של מרוקו, והיה ליהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה. הוא כיהן לתקופה קצר בלבד, ובנסיבות לא ידועות עזב ל[[ספרד]] לאחר פחות משנתיים במשרה.
 
הוא התיישב ב[[ברצלונה]] ושם קיבל בשנת [[1965]] את משרת הרב הראשי של העיר. הקהילה היהודית בספרד הייתה קהילה מתחדשת שצמחה מחדש מסוף [[המאה ה-19]], לאחר מאות שנים שבהם נמנע קיום יהודי גלוי במדינה. כחלק מתפקידו הוא לקח חלק במספר אירועים סמליים, כך למשל בשנת [[1969]] הוא ערך ב[[מיורקה]] את מה שנחשב לטקס ה[[בר מצווה]] הראשון בעיר מאז [[גירוש ספרד]]. בשנת [[1972]] הוא הוציא רשיון לעיסוק ב[[עריכת דין]] בספרד והצטרף ללשכת עורכי הדין הספרדית, ונחשב ליהודי הראשון שעשה זאת בעת המודרנית.