אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק – הבדלי גרסאות

ויולה-לה-דוק נולד בפריזב[[פריז]] והושפע שם מעבודתו של [[הנרי לאברוסט]]. לאחר סיום לימודיו ב-[[1836]] שהה כשנה וחצי באיטליהב[[איטליה]] ושם למד את [[אדריכלות גותית|אדריכלות התקופה הגותית]] עם הארכאולוג לאסו. ב-[[1839]] הוזמן להיות האדריכל הראשי של "הוועדה הממלכתית לשימור בניינים היסטוריים" שהוקמה רק כמה שנים קודם לכן על ידי [[פרוספר מרימה]].

ויולה-לה-דוק עסק בשימור של מבנים שונים, בעיקר כנסיות וקתדרלות גותיות אשר נחרבו או שלא הושלמו. גישתו בנושא השימור הייתה השלמת המבנה כאילו נבנה בשלמותו על ידי האדריכל המקורי שלו. תפקיד השחזור, לדבריו, "{{ציטוטון|אינו העתק או בנייה מחדש אלא יצירת מצב של שלמות שאולי לא התקיים בשום פרק זמן"}}. כלומר, הוא ראה בשיחזור האדריכלי לא רק טיפול במראה הבניין ומבנהו אלא גם ברוחה וצורתה של הבנייה, על ידי שילוב עקרונות התפישה של העבר עם אלו המודרניים (בתקופתו). ויולה-לה-דוק העריץ את הטכנולוגיה החדשה שהביאה איתה [[המהפכה התעשייתית]] ועימה שפה חדשה של עיצוב הנובעת מפיתוח המכונות התעשייתיות והשימוש ב[[פלדה]]. לדבריו, יש בסגנון של המכונות וה[[קטר]]ים, יסודות של אמת בדומה לאלו הקיימים בגותיקה: "הקטר הוא כמעט יצור חי, שצורתו החיצונית היא ביטוי לעוצמתו... על כן יש לקטר סגנון המביע את הישות הפיזית של כוחו הגולמי". אמירות אלו השפיעו רבות על אדריכלים עתידיים כגון אנשי הזרם ה[[פוטוריזם|פוטוריסטי]] ואנשי [[אדריכלות מודרנית|התנועה המודרניסטית]].