כרוב כבוש – הבדלי גרסאות

'''כרוב כבוש''' או '''כרוב חמוץ''' הוא [[כרוב]] קצוץ אשר [[תסיסה|מותסס]] באמצעות חיידקי [[תסיסה לקטית]], היוצרים [[חומצה לקטית]] שתורמת לטעם ה[[חמוץ]] של המאכל. חומרים נדיפים שנוצרים בזמן התסיסה, כמו [[דיאצטיל]], מעניקים לכרוב הכבוש את ריחו האופייני.

 

 

ההיסטוריה של הכרוב הכבוש היא ככל הנראה עתיקה. כבר [[פליניוס הזקן]] תיאר ב[[המאה ה-1|מאה הראשונה לספירה]] צריכה של כרוב כבוש. אופן ההכנה המודרני מיוחס לתהליכי ייצור שהתפתחו בין [[1550]] ו-[[1750]]<ref>Farnworth, Edward R. (2003). Handbook of Fermented Functional Foods. CRC</ref>. במהלך [[המאה ה-18]] תפס הכרוב הכבוש תפקיד חשוב בתזונת יורדי ים, אשר נעו חודשים ללא תזונה מספקת של ויטמינים, וחלו לעתים קרובות ב[[צפדינה]]. הרופא [[ג'יימס לינד]] פרסם ב-[[1772]] בספרו "Treatise on Scurvy" ("מחקר על הצפדינה") ממצאים לפיהם מלחים [[הולנדים]] סבלו פחות מצפדינה, הודות לצריכה המוגברת של כרוב כבוש. יישום הממצאים על מלחים בריטיים והוכחת טענתו של לינד זיכה את [[ג'יימס קוק]] ב[[מדליית קופלי]] בשנת [[1776]].