פרדוקס ד'אלמבר – הבדלי גרסאות

ב[[מכניקת הזורמים]], '''פרדוקס ד'אלמבר''' (או '''הפרדוקס ההידרודינמי''') מתייחס לסתירה אליה הגיע ב-1752 המתמטיקאי הצרפתי [[ז'אן לה-רון ד'אלמבר]]{{הערה|Jean Le Rond d'Alembert (1752)}}. ד'אלמבר הוכיח שבזרימה פוטנציאלית בלתי דחיסה ובלתי צמיגה, כוח הגרר על גוף שנע במהירות קבועה יחסית לזורם שווה לאפס{{הערה|Gimberg, Pauls & Frisch (2008)}}. היעלמות כוח הגרר בתנאים אלו באה בסתירה ישירה לתצפיות של גרר משמעותי על גופים שנעים יחסית לזורמים כגון אוויר ומים; במיוחד במהירויות גבוהות המתאימאות ל[[מספר ריינולדס|מספרי ריינולדס]] גבוהים.

{{ש}}

פרדוקס פיזי מציין פגם בתאוריה. ובכך, מכניקת זורמים איבדה את האמון של מהנדסים מההתחלה, דבר אשר, על פי חתן פרס הנובל בכימיה [[סיריל נורמן הינשלווד]], הביא לפיצול מצער - בין ה[[הידראוליקה]], שהייתה התבוננות בתופעות שלא ניתן להסביר, ומכניקת זורמים התיאורטית המסבירה תופעות שלא ניתן להבחין בהן.<ref>{{Citation | author= M.J. Lighthill | authorlink=James Lighthill | title=Physics of gas flow at very high speeds | journal=Nature | volume=178 | page=343 | year=1956 |doi=10.1038/178343a0 |bibcode = 1956Natur.178..343. | issue=4529}} Report on a conference.</ref>{{ש}}

על פי הקונצנזוס המדעי, הפרדוקס נובע מההשפעות הזניחות של הצמיגות. בשילוב עם ניסויים מדעיים, היו התקדמויות עצומות בתאוריה של חיכוך של זורמים צמיגים במהלך המאה ה-19. ובעניין הפרדוקס, התקדמויות אלו הגיעו לשיאן בגילוי ותיאור של שכבות גבול דקות על ידי לודוויג פרנטל ב-1904. פרנטל גילה שאפילו במספרי ריינולדס גבוהים מאוד, שכבות הגבול הדקות יישארו כתוצאה מכוחות צמיגות. כוחות הצמיגות הללו גורמות לגרר על גופים.<ref name=LandauLifshitz_15>Landau & Lifshitz (1987), p. 15.</ref><ref name=Batchelor_264>[[George Batchelor|Batchelor]] (2000), pp. 264–265, 303, 337.</ref><ref name=Schlichting_XIX>