חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב |
מ הגהה |
||
שורה 1:
{{כוחות ההגנה של ניו זילנד}}
'''חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד''' (ב[[אנגלית]]: '''Royal New Zealand Air Force – RNZAF''' ב[[מאורית]]: '''Te Tauaarangi o Aotearoa''' "לוחמי השמים של ניו זילנד", לפני כן '''Te Hokowhitu o Kahurangi''' "חבורת המלחמה הכחולה"{{הערה|1=[http://www.airforce.mil.nz/downloads/pdf/airforce-news/afn107.pdf כתבה על שינוי השם המאורי של חיל האוויר בעיתון החיל, ספטמבר 2009, עמ' 8.]}}), הוא הזרוע האווירית של [[כוחות ההגנה של ניו זילנד]]. החייל הוקם על בסיס מרכיבים ניו זילנדים של [[חיל האוויר המלכותי הבריטי]] והפך להיות חיל עצמאי ב-[[1923]], למרות שצוותי אוויר רבים של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד המשיכו לשרת במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי עד סוף שנות הארבעים של המאה העשרים. חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד נלחם ב[[מלחמת העולם השנייה]] ולאחריה בעימותים ב[[מלזיה]], ב[[וייטנאם]] וב[[מלחמת המפרץ]]. כמו כן השתתף החיל במשימות שמירת שלום שונות מטעם [[האו"ם]]. בהשוואה לכמות של יותר מ-1000 מטוסים שהופעלו על ידו בתקופת השיא של סוף מלחמת העולם השנייה, הפעיל החיל נכון לשנת [[2010]] 62 כלי טיס, בדגש על משימות סיור ותובלה ימיות במסגרת סיוע ל[[הצי המלכותי של ניו זילנד|צי המלכותי של ניו זילנד]] ול[[צבא ניו זילנד]]. על החיל מפקד קצין בדרגת מרשל אוויר משנה (Air Vice-Marshal) הנושא בתואר "מפקד חיל האוויר" (Chief of Air Force). המוטו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד הוא כמו זה של חיל האוויר המלכותי של בריטניה ושל מדינות נוספות של חבר העמים הבריטי ומבוסס על המשפט הלטיני "Per ardua ad astra" שמשמעותו "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").{{הערה|1=[http://www.raf.mod.uk/links/faqs.cfm מתוך אתר חיל האוויר המלכותי הבריטי]}}
== היסטוריה ==
[[קובץ:NZ Bleriot IX Britannia.JPG|ממוזער|200px|מטוס "בלריו" (Blériot)]]
שורה 12:
=== חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד ===
[[קובץ:RNZAF Walrus NZ158.JPG|ממוזער|250px|מטוס וולרוס (Walrus) מתקופת מלחמת העולם השנייה. עדיין עם הרונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי ורק הקידומת NZ של המספר הסידורי מזהה אותו כמטוס ניו זילנדי]]
עם סיום פעולות האיבה הציעה בריטניה את [[המתנה האימפריאלית]] לכל אחד מה[[דומיניון|דומיניונים]] שלה בדמותם של מאה מטוסי קרב מעודפי המלחמה. ניו זילנד הייתה האחרונה להסכים והראתה הכי פחות התלהבות. בסופו של דבר הגיעו 33 מטוסים: [[מטוס דו-כנפי|מטוסים דו-כנפיים]] מהדגמים [[אברו 504]] (Avro 504), [[איירקו DH.4|איירקו (DH.4]]{{כ}} (Airco DH.4) ו[[איירקו DH.9]] תוצרת [[דה הבילנד]] ומטוסי קרב מדגם [[בריסטול F.2]].{{הערה|1=[http://www.adf-serials.com.au/nz-serials/rnzafhistory.htm היסטוריה של חיל האוויר מתוך אתר NZDF-SERIALS]}}
חשיבותם של המטוסים כאמצעי לחימה זכתה להכרה כבר במלחמה ומי שדחף להקמתו של החיל היה חבר המועצה המחוקקת של ניו זילנד סר הנרי וויגראם (Henry Wigram). ב-[[14 ביוני]] [[1923]] הוכרז על הקמתו של חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד כיחידה בתוך [[צבא ניו זילנד]] שאוישה בשני קצינים ובשני בעלי דרגות אחרות כסגל קבוע וב-102 קצינים כאנשי מילואים.{{הערה|שם=היסטוריה1|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/default.htm מידע היסטורי מתוך אתר חיל האוויר]}} צי המטוסים הראשון התבסס על משלוח המטוסים שהגיע, כאמור, מבריטניה והם הופעלו משדה תעופה בסוקברן (Sockburn) שליד [[קרייסטצ'רץ']] שבאי הדרומי, שם שכן בית הספר לטיסה הראשון של החיל. ב-[[1926]] תרם וויגראם סכום של 2500 ליש"ט לרכישת מטוסי קרב חדישים יותר והוכנסו לשירות מטוסי [[גלוסטר גְרבּ]] (Gloster Grebe). שדה סוקברן נקרא היום "שדה וויגראם" ובתחומו נמצא המוזיאון של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד.
שורה 51 ⟵ 50:
=== החיל לאחר המלחמה ===
השנים שבין סיום מלחמת העולם השנייה ועד לסיום [[המלחמה הקרה]] התאפיינו מבחינתו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד בצמצום משמעותי של צי כלי הטיס שלו, התחמשות עקב התפתחות המלחמה הקרה, אובדנם של הזדמנויות לאימונים עם השעיית ההתחייבויות האמריקניות במסגרת הסכם [[ANZUS]] כתגובה על הפיכתה של ניו זילנד לאזור נקי מגרעין, שינויים חברתיים שבזכותם הוכשרו
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נשלחה הטייסת ה-14 ליפן כחלק מכוח הכיבוש שם. שאר כוחות החיל הצטמצמו משמעותית בכוח האדם ובצי המטוסים שלהם והתמקדו בפעילות אימונים ובמשימות תובלה. החל משנת [[1949]] הביאה חובת אימוני מילואים להצערת כוחות המילואים של החיל. ארבעת הטייסות הטריטוריאליות הפעילו 30 מטוסי מוסטנג, טייגר מות' והרווארד.
שורה 57 ⟵ 56:
מטוסי ה[[גלוסטר מטאור]] הגיעו לחיל כבר ב-1945 ופתחו בו את עידן מטוסי הסילון. החל מ-[[1946]] הצטייד החיל במטוסי [[דה הבילנד מוסקיטו|מוסקיטו]] ועוד לפני כן במטוסי [[דה הבילנד ומפייר]] (De Havilland Vampire). כאשר ביצעו מטוסי הומפייר משימות שמירת שלום ב[[קפריסין]] ובסינגפור הצטרפו אליהם מטוסי [[דה הבילנד ונום|ונום]] (Venom) ומאוחר יותר השתתפו מטוסי [[אינגליש אלקטריק קנברה]] (English Electric Canberra) בפעולות במסגרת מצב החירום ב[[מלאיה]] ובעימות בין [[מלזיה]] ל[[אינדונזיה]]. מטוסי הקנברה שהגיעו ב-[[1962]] הוחלפו ב-[[1969]] עם מטוסי ה-[[A-4 סקייהוק]]. בסוף שנות השמונים הועברו 10 מטוסי סקייהוק נוספים מאוסטרליה והמטוסים צוידו במערכות אוויוניקה וחימוש מתקדמות.
במהלך שנות השישים
בתקופת המלחמה הקרה סופקו שירותי קשר ותובלה ושירותים שונים נוספים על ידי טייסת מס' 42, שסייעה לצבא ולצי על ידי הפעלתם של מפציצי הטורפדו [[TBF אוונג'ר]] בגרירת מטרות לאימוני ירי נגד מטוסים, על ידי הטייסות הטריטוריאליות באמצעות מטוסי [[P-51 מוסטנג]] ו-[[ הרווארד (מטוס)| הרווארד]] ומטוסי [[דה הבילנד דבון|דבון]] (de Havilland Devons) ו-[[DC-3 דקוטה]] ששימשו להובלת אח"מים, קישור, אימונים ולמשימות תובלה. מטוסי ה[[דה הבילנד ביוור|ביוור]] (de Havilland Canada DHC-2 Beaver), ה[[דה הבילנד אוטר|אוטר]] (de Havilland Canada DHC-3 Otter) ו[[האוסטר]] (Auster) סייעו במחקר ב[[אנטארקטיקה]]. לאחר המלחמה החליפו טייסות מס' 5 ו-6 את מטוסי ה[[PBY קטלינה|קטלינה]] שלהם במטוסי [[שורט סנדרלנד]] שביצעו משימות סיורי ימי ומשימות חיפוש והצלה מהובסונוויל ומבסיס בפיג'י. מאוחר יותר פורקה טייסת מס' 6 וטייסת מס' 5 קיבלה מטוסי [[לוקהיד P-3 אוריון]] (Lockheed P-3 Orion) ב-1965.
| |||