מוריס שמאס – הבדלי גרסאות

בשנת [[1951]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לישראל]] ביחד עם אשתו ובנו. בארץ נקלט שנים אחדות לאחר בואו בתחנת [[קול ישראל בערבית]], ובמשך שנים רבות ניהל את מחלקת הדרמה בתחנה. כחלק מעבודה זאת הוא כתב והפיק [[דרמה|דרמות]] ו[[קומדיה|קומדיות]] רבות בערבית. ב[[דבר]] ב[[1964]] נכתב כי "תכניותיו פופולריות מאוד, בישראל ובארצות ערב – זה כמעט שאינו מצריך אימות לאור כל האימותים הקיימים". אחת התכניות שהפיק הייתה "אבו טרפיש" – ה[[פלאח]] הישיש, שהתלבט בבעיות הזמנים החדשים, לחם בקנאות בעד הישן, אך בסופו של דבר נהנה אף הוא מחידושי המודרנה. תכנית אחרת הייתה "תיבת נוח" – תוכנית של 12 ערבים מנצרת, מוסלמים ונוצרים, שעסקה בחיי היום יום של [[ערביי ישראל]]. מלבד עבודתו בקול ישראל בערבית, שמאס עבד גם בלימוד השפה והתרבות הערביים.

 

 

בשנת [[2003]] פרסם את ספרו השלישי בערבית, [[ספר זכרונות]] בשם "נכדתה של [[נפרטיטי]]". בספר שמאס מספר על נעוריו במצרים ועל חייו בישראל, בעיקר שנותיו הראשונות בה. הספר כתוב, כמו רבים מכתביו האחרים של שמאס, ברוח ההומור המצרי, אך גם מביא את סיפור האהבה בין שמאס לאשתו עזה, שנפטרה שנים אחדות קודם ליציאת הספר בייסורים קשים; התהוותה וצמיחתה של האהבה בין השניים, נישואיהם בניגוד לרצון אביו של מוריס, בואם לישראל, מאבקם להתאקלם בה, ועד הגיעם לסף הזקנה, מחלת האשה ומותה.