קוד הייז – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Motion_Picture_Production_Code.png|שמאל|ממוזער|180px|חוברת ההוראות של קוד הייז]]
'''קוד הייז''' (או '''קוד ההפקה''') היה מערכת של הנחיות הנוגעות להפקת סרטי [[קולנוע]], אשר אומצו מרצון על ידי אגודת מפיקי ומפיצי הקולנוע של אמריקה (Motion Pictures Producers and Distributors Association{{כ}} - MPPDA, שהפכה בשלב מאוחר יותר ל"אגודת הקולנוע של אמריקה" - Motion Picture Association of America{{כ}} - MPAA), איגוד רב עוצמה הכולל בתוכו את נציגי אולפני הקולנוע הגדולים. בין השנים [[1922]] עד [[1945 בקולנוע|1945]] עמד בראש האגודה [[ויל הייז]], עורך דין ששימש כאחראי על שירותי הדואר, וכמנהל מסע הבחירות של הנשיא [[וורן גמליאל הרדינג]]. הייז, השמרן בדעותיו, הוא שעיצב את הקוד, תכניו ומטרותיו, והקוד קרוי על שמו. הקוד היווה מעין [[צנזורה פנימית]] של האולפנים הגדולים, אומץ רשמית על ידי האגודה בשנת [[1930]], ואכיפתו החלה בשנת [[1934 בקולנוע|1934]]. בשנת [[1967 בקולנוע|1967]] נפסקה אכיפת הקוד. הקוד קבע במפורש מה נחשב כמקובל מבחינה מוסרית בהפקת סרטי קולנוע בארצות הברית, ומה נחשב כבלתי מקובל, והיווה את אחד הגורמים המרכזיים בעיצוב ה[[קולנוע]] [[הוליווד|ההוליוודי]] של שנות השלושים והארבעים של [[המאה ה-20]], כמו גם בעיצוב האינטראקציה בינו לבין קהל הצופים שלו.
==הוראות הקוד==
שורה 28:
|רוחב =25em
|תוכן=[[קובץ:Notorious1946.jpg|מרכז|150px|סרטו של אלפרד היצ'קוק, "נודעת"]]
במאים שונים מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את איסורי הצנזורה של קוד הייז. דוגמה לכך ניתן למצוא למשל בסרט [[נודעת]] ([[1946 בקולנוע|1946]]) של הבמאי [[אלפרד היצ'קוק]]. על מנת שלא לראות נשיקה יותר משלוש שניות, הופסקה סצנת הנשיקה בסרט כל שלוש שניות. אורכה של סצנת הנשיקה כולה הוא שתיים וחצי דקות.
}}
שורה 43:
במשך שמונה שנים ניסה הייז לאכוף את סמכותו המוסרית על תעשיית הסרטים, אך לשווא. משרדו של הייז הוציא רשימה של "אל תעשו" ו"היזהרו" בשנת [[1927]], אך רוב המפיקים התעלמו ממנה.
===תקופת הביניים - 1930 - [[1934 בקולנוע|1934]]===
עם עלייתו של ה[[קולנוע|סרט המדבר]] בשנת [[1927]], הורגש צורך בקוד כתוב. קוד ההפקה נכתב בצורה ברורה מראש על מנת לחנך ולתעל את הצופים על פי עקרונות [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיים]] ו[[הכנסייה הקתולית|קתוליים]] אשר היו בעלי עוצמה באותן שנים.
שורה 53:
===אכיפה===
לאחר שאומץ בשנת [[1930]] לא נקבעה לקוד מסגרת אכיפה מחייבת. תיקון לקוד מ-[[13 ביוני]] [[1934 בקולנוע|1934]] הקים את מינהל קוד ההפקה, שדרש כי כל הסרטים המופקים יקבלו את אישורו בטרם יופצו לקהל. למשך עשרים השנה הבאות, כמעט כל הסרטים המופקים בארצות הברית היו כפופים למינהל זה.
הקוד לא נוצר או נאכף על ידי הרשויות הפדרליות, רשויות המדינות או רשויות מקומיות. למעשה הקוד אומץ מרצון על ידי האולפנים הגדולים על מנת להימנע מצנזורה ממשלתית, ולהעדיף את הצנזורה העצמית המבוטאת בקבלת הקוד.
שורה 61:
בראש מינהל האכיפה הועמד פקיד בשם ג'וזף ברין. תחת הנהגת ברין הונהגו כללי אכיפה נוקשים וידועים לשימצה. ברין נהג לשנות תסריטים באופן שהכעיס כותבים ובמאים. עם זאת, דווקא מסגרת נוקשה זאת הובילה לתחכום קולנועי שהוסיף והשתכלל. הצורך להתגבר על האיסורים חייב לעתים דמיון רב. בין השורות התפתח המתח בין הגלוי לסמוי שיצר לעתים סרטים מעניינים ומורכבים דווקא בשל הצורך להערים על הצנזורה.
הפעולה הממשית הראשונה של הצנזורים הייתה בהפקת הסרט "טרזן וזוגתו" משנת [[1934 בקולנוע|1934]], בו הושמטו סצינות עירום קצרצרות, בהן צולמה כפילת גוף לכוכבת [[מורין או'סאליבן]]. מקרה נוסף, שהוצג בסרטו של [[מרטין סקורסזה]] "[[הטייס]]" משנת [[2004 בקולנוע|2004]], הינו הצנזורה על הסרט "[[פורע החוק]]" משנת [[1943 בקולנוע|1943]], שהופק על ידי [[הווארד יוז]]. המינהל סירב לאשר את הסרט, והסרט לא הוצג במשך שנים, במיוחד בשל העובדה שמסע הפרסום לסרט התמקד בשדיה של השחקנית [[ג'יין ראסל]] שהייתה אהובתו של יוז. יוז התעקש, ולבסוף הצליח לשכנע את ברין כי שדיה של ראסל אינם מהווים הפרה של הקוד, ולאפשר את הצגת הסרט ברחבי ארצות הברית. הסרט הוצג לבסוף בשנת [[1946 בקולנוע|1946]] לאחר שלוש שנים אותן בילה יוז בפרסומו, והרצון לצפות בדבר שנאסר על הקהל במשך שלוש שנים הביא להצלחתו הכבירה של הסרט בקופות.
===שנות החמישים והשישים===
שורה 72:
בשנות השישים, חרם מצד "ארגון הצניעות" כבר לא הבטיח את כשלונו של סרט, והקוד החל להראות כדבר שזמנו עבר. המפיקים הבינו כי יוכלו להתעלם מהקוד, ועדיין להרוויח מיצירת סרטים.
בזמן זה היה צורך בהגמשת הקוד. הקוד אכן עבר שינוי ב-[[1951 בקולנוע|1951]], אך לא במטרה להגמישו, כי אם במטרה להקשיחו. מילים מסוימות נקבעו כאסורות, ונושאים נוספים נאסרו. הדבר הגביר עוד יותר את ההתנגדות של יוצרי הקולנוע לקיום הקוד.
בשנת [[1952]] קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לאסור על הצגת סרטו של [[רוברטו רוסליני]] "[[הנס]]", ובכך נהפכה ההחלטה משנת [[1915]] לפיה אין תעשיית הסרטים מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה.
בראש ההתנגדות לקוד עמד הבמאי [[אוטו פרמינגר]] אשר סרטיו הפרו שוב ושוב את הקוד בשנות החמישים. סרטו "הירח הוא כחול" משנת [[1953 בקולנוע|1953]] עסק באישה המנסה להתגרות בשני מחזרים, ולהסיתם זה כנגד זה, בעודה מנסה לשמור על בתוליה עד לחתונתה. הסרט השתמש במילים אסורות כ"בתולה", "פיתוי" ו"פילגש" והופץ ללא אישור המינהלת. הסרט "[[האיש עם זרוע הזהב]]", משנת [[1955 בקולנוע|1955]], שאף אותו ביים פרמינגר, עסק בנושא האסור של שימוש בסמים. "[[אנטומיה של רצח]]" משנת [[1959 בקולנוע|1959]] עסק באונס. סרטים אלו של פרמינגר היו התקפה ישירה על סמכותו של קוד ההפקה, ומאחר שהצליחו בקופה, החישו את ביטולו של הקוד.
בשנת [[1954]] פרש ג'וזף ברין, והוחלף בג'פרי שורלוק. שורלוק הצהיר, בראיון לעיתונות, כי בכוונתו להביא לגישה רחבה יותר וקלילה יותר באכיפת הקוד.
בשנת [[1960 בקולנוע|1960]] עם הקרנת הסרט "[[פסיכו]]" של הבמאי [[אלפרד היצ'קוק]] ללא אישור המינהלת, היה ברור כי סמכותו של הקוד אינה קיימת עוד.
===סופו של הקוד===
סרטים בריטיים שהוצגו בארצות הברית בתחילת שנות השישים הציעו ראיה חדה של המציאות החברתית, שכללה התייחסות לתפקידים מגדריים ול[[הומופוביה]]. אף על פי שגישה זו הפרה את הקוד, הסרטים הוצגו בארצות הברית. תנועות למען זכויות אזרח וזכויות להומוסקסואלים דרשו בדיקה מחדש של סוגיות הגזע, המיגדר, המעמד והמיניות שהוגבלו על ידי הקוד.
כאשר מונה ג'ק ולנטי לנשיא ה-MPAA בשנת [[1966 בקולנוע|1966]] הוא ניצב בפני בעיה שנגעה לשימוש בשפה בוטה בסרט "[[מי מפחד מוירג'יניה וולף]]". ולנטי הציע פשרה. המילה "לזיין" ("screw") הוסרה, אך ביטויים אחרים כ"לדפוק את המארחת" ("hump the hostess") הותרו. הסרט קיבל את אישור המינהלת על אף שהשתמש בשפה שהייתה אסורה בעליל על פי הקוד.
הסרט "[[יצרים (סרט)|יצרים]]" ("Blow-Up") של [[מיכלאנג'לו אנטוניוני]] יצר בעיה אחרת. למרות שנמנע ממנו אישור המינהלת, הוא הופץ בכל זאת על ידי אולפני MGM, שהייתה חברה מרכזית ב-MPAA.
האכיפה הפכה לבלתי אפשרית, והקוד נזנח כליל. ה-MPAA עברה לשיטת דירוג, שלמעשה לא הגבילה את הצגתם של סרטים, ולא התערבה בתוכנם. החל משנת [[1968 בקולנוע|1968]] חולקו הסרטים לקטגוריות שהבהירו את תוכנם הבעייתי, והמליצו על הגבלת גיל או הדרכה הורית.
==קישורים חיצוניים==
| |||