פסיכולוגיה קלינית – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Psi2.svg|שמאל|ממוזער|200px|ה[[אלפבית יווני|אות היוונית]] [[פסי]] מסמלת את ה[[פסיכולוגיה]].]]

 

נראה כי תחום הפסיכולוגיה הקלינית התחיל להתפתח ב-1896, בפתיחת ה[[קליניקה]] הפסיכולוגית הראשונה, ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], על ידי [[לייטנר וויטמר]]. במחצית הראשונה של המאה ה-20, התמקדה הפסיכולוגיה הקלינית בהערכה פסיכולוגית, ומעט בטיפול. דבר זה השתנה בשנות ה-40, בעקבות [[מלחמת העולם השנייה]], בה נוצר צורך במטפלים קליניים רבים בעלי הכשרה מתאימה. אז התפתחו ב[[ארצות הברית]] שני מודלים חינוכיים בהכשרת המטפלים - בעלי תואר [[דוקטור|Ph.D]], שעוסקים בעיקר במחקר, ובעלי תואר [[Psy.D]], שעוסקים בעיקר ביישום וטיפול. בישראל, פסיכולוג קליני הוא מי שסיים לפחות [[תואר מאסטר|תואר מוסמך]] בלימודי פסיכולוגיה קלינית, ביצע [[התמחות]] של 2-4 שנים במוסד המוכר על ידי [[משרד הבריאות]], ועבר בחינת מומחיות.‏‏<ref>‏[http://www.psychology.org.il/article/6/ הגדרת הפסיכולוגיה הקלינית] באתר [[הסתדרות הפסיכולוגים בישראל]]‏</ref>