פסיכולוגיה קלינית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Cleo (שיחה) לעריכה האחרונה של 132.75.80.154 |
ביטול גרסה 15149329 של 132.75.80.154 (שיחה) |
||
שורה 1:
[[תמונה:Psi2.svg|שמאל|ממוזער|200px|ה[[אלפבית יווני|אות היוונית]] [[פסי]] מסמלת את ה[[פסיכולוגיה]].]]
'''
נראה כי תחום הפסיכולוגיה הקלינית התחיל להתפתח ב-1896, בפתיחת ה[[קליניקה]] הפסיכולוגית הראשונה, ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], על ידי [[לייטנר וויטמר]]. במחצית הראשונה של המאה ה-20, התמקדה הפסיכולוגיה הקלינית בהערכה פסיכולוגית, ומעט בטיפול. דבר זה השתנה בשנות ה-40, בעקבות [[מלחמת העולם השנייה]], בה נוצר צורך במטפלים קליניים רבים בעלי הכשרה מתאימה. אז התפתחו ב[[ארצות הברית]] שני מודלים חינוכיים בהכשרת המטפלים - בעלי תואר [[דוקטור|Ph.D]], שעוסקים בעיקר במחקר, ובעלי תואר [[Psy.D]], שעוסקים בעיקר ביישום וטיפול. בישראל, פסיכולוג קליני הוא מי שסיים לפחות [[תואר מאסטר|תואר מוסמך]] בלימודי פסיכולוגיה קלינית, ביצע [[התמחות]] של 2-4 שנים במוסד המוכר על ידי [[משרד הבריאות]], ועבר בחינת מומחיות.<ref>[http://www.psychology.org.il/article/6/ הגדרת הפסיכולוגיה הקלינית] באתר [[הסתדרות הפסיכולוגים בישראל]]</ref>
שורה 23:
כדי לעסוק בפסיכולוגיה קלינית, נדרש ברוב המדינות רישיון מתאים לכך. לכל מדינה בארצות הברית ובעולם יש דרישות והיתרים שונים במעט, אך לרובם יש שלוש דרישות מרכזיות משותפות: סיום לימודים של התואר המתאים ממוסד לימודים המוסמך לכך, השלמת התמחות קלינית מעשית המלווה בפיקוח והדרכה, ומעבר מבחן סיום בכתב (וגם מבחן בעל פה בחלק מהמדינות). הוועד המנהל של מתן הרישיונות במדינות ארצות הברית ו[[קנדה]], מורכב מחברים בארגוני הפסיכולוגים האזוריים במדינות אלו, שהם יוצרי המבחנים לניסיון מעשי בפסיכולוגיה (EEEP). חלק מהמדינות מוסיפות למבחן זה גם מבחן בעל פה או מבחן בתורת ה[[משפטים|משפט]] (כשמדובר בפסיכולוגיה משפטית). חלק מהמדינות דורשות מספר נקודות זכות של לימודי המשך בפסיכולוגיה, כדי לחדש רישיון, וניתן להשיג אותן על ידי השתתפות בקורסים או סדנאות שאושרו לשם כך. פסיכולוגים קליניים זקוקים לרישיון כדי לעסוק במקצוע, אך קיימים רישיונות דומים שניתן לקבל לבעלי תואר שני בלבד, כמו רישיון למטפל זוגי ומשפחתי (MFT), יועץ מקצועי מורשה (LPC), או עמית פסיכולוגי מורשה (LPA).
בישראל קיימות דרישות מעט שונות בהכשרה לפסיכולוגיה קלינית. פסיכולוג קליני נדרש לסיים לפחות תואר שני בפסיכולוגיה במגמה טיפולית קלינית, וכן לקבל היתר על ידי [[משרד הבריאות]], לאחר שעבר בהצלחה 2-4 שנות התמחות, ובחינת מומחיות.<ref>[http://www.psychology.org.il/article/6/ פסיכולוגיה קלינית] באתר [[הסתדרות הפסיכולוגים בישראל]]</ref> הלימודים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית מתקיימים ב[[אוניברסיטת תל אביב]], [[אוניברסיטת חיפה|חיפה]], [[אוניברסיטת בר-אילן|בר-אילן]], [[אוניברסיטת בן-גוריון|בן-גוריון]], [[האוניברסיטה העברית]], ובנוסף קיימים מסלולים גם ב[[המכללה האקדמית תל אביב יפו|מכללה האקדמית תל אביב יפו]] וב{{ה|מרכז האקדמי רופין}}{{הערה|נכון ל-2011, הענקת התואר במרכז האקדמי רופין עדיין מותנית באישור [[המועצה להשכלה גבוהה]]}}. לחלק ממוסדות הלימוד יש מסלול לימודים נוסף לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד. מספר המקומות במסלולי הלימוד לתואר שני מצומצם יחסית - לכל אחד מששת מוסדות הלימוד מתקבלים 10-20 מועמדים בכל שנה, מתוך מאות מועמדים שנרשמים, ולפיכך התחרות על הקבלה למסלול גבוהה מאוד. דרישות הקבלה של כל מוסד לימודים שונות מעט, אך המשותף לכולן הוא סיום תואר ראשון בפסיכולוגיה בממוצע ציונים גבוה (בדרך כלל לפחות
==הערכה פסיכולוגית==
|