רבי חייא – הבדלי גרסאות

'''רבי חייא''' (נקרא גם '''רבי חייא הגדול''' או '''חייא רובא''') היה חכם מפורסם{{הערה|לפי דעת [[רש"י]] ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} היה מצאצאי [[ישי]] אבי [[דוד]] המלך ולא מצאצאי דוד, וזו הסיבה שלא השתדך עמו [[רבי יהודה הנשיא]].}}, שחי בדור המעבר בין ה[[תנאים]] ל[[אמוראים]], בסוף [[המאה ה-2|המאה השנייה לספירה]]. היה בנו של אבא כרסלא, מכפרימ[[כפרי (בבל)|כפרי]] שבבבל‏‏<ref>‏[[תלמוד בבלי|בבלי]], [[מסכת סנהדרין]], [[S:סנהדרין ה א|דף ה', ע"א]]‏</ref>.

שני בניו של רבי חייא, [[יהודה בן רבי חייא|יהודה]] ו[[חזקיה בן רבי חייא|חזקיה]], נמנו אף הם עלעם החכמים, ונקברו עימו בטבריה, ולאחר מכן נקבר עימם [[רב הונא]].

פסיקותיו של רבי חייא היו מקיליםמקילות יותר מהמקובל בתקופתו, והוא התיר דברים שנאסרו על ידי חכמים אחרים. מסופר כי הוא אמר, כי לולי קראו לו {{מונחון|בבלאי שרי איסורי|הבבלי שמתיר איסורים}} היה מתיר לטלטל [[סנדל המסומר]], אפילו אם יש בו עשרים וארבעה מסמרים (לפי גרסת [[ישיבת פומבדיתא]]) או עשרים ושניים (לפי גרסת [[ישיבת סורא]]){{הערה|{{בבלי|שבת|ס|ב}}.}}.

רביםרבות מאמרותיו מתייחסיםמתייחסות לטבען של נשים. הוא קבע כי "אין אשה אלא לבנים", ואף עסק בטבע האשה להוליד בנים, ואמר כי כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה{{הערה|אמרה דומה למשנתו של רבי מאיר "כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין".}}{{הערה|{{בבלי|כתובות|י|ב}}.}}. כן אמר רבי חייא כי "אין אשה אלא ליופי", ובדומה לכך קבע כי "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" והיה נותן עצות כיצד לשפר את יופי הנשים: {{ציטוטון|הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה}}{{הערה|{{בבלי|כתובות|נט|ב}}.}}. לפי שיטתו, פטורה האשה ממלאכות העשויות להכחיש אתלפגוע יופיהביופיה{{הערה|כתובות שם, ותוספות.}}. מאמרים אלו של רבי חייא, מתקשרים לביטוי שהתבטא אודות אשתו [[יהודית (אשת רבי חייא)|יהודית]] שציערה אותו ולמרות זאת הוא נהג לכבדה: די לנו [[הכרת טובה|להכיר טובה]] לנשותינו, על כך שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מ[[חטא]] של הרהור בנשים אחרות{{הערה|{{בבלי|יבמות|סג|ב}}. ו[[רש"י]] שם}}.

על פי האגדה, כאשר הגיע זמנו של רבי חייא [[פטירה|להפטר מהעולם]], לא יכול היה [[מלאך המוות]] ליטול את [[נשמה|נשמתו]], ואף לא היה יכול להתקרב אליו מרוב קדושתו. יום אחד בא מלאך המוות לביתו של רבי חייא כשהוא מחופש ל[[עני]], וביקש ממנו חתיכת [[לחם]]. הביא לו רבי חייא פת לחם לאכול, אמר לו מלאך המוות: [[רחמים|מרחם]] אתה על עניים, ומדוע אין אתה מרחם עלי, שמצווה אני ליטול את נשמתך ואין אני יכול לבצע זאת. לדרישתו של רבי חייא הראה לו מלאך המוות את ה"שוטא דנורא" - מקל האש שבידו, ורבי חייא שהבין כי אכן מדובר במלאך המוות, נענה לבקשתו ונפטר מהעולם{{הערה|{{בבלי|מועד קטן|כח|א}}.}}.