דאו (מושג בפילוסופיה סינית) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה לשונית |
מ ←פרשנויות דתיות, פילוסופיות ותרבותיות: תיקון טעות כתיב |
||
שורה 27:
היות ודאו חובק כל, הניגודים כגון העדר ונוכחות (וו 無 / 无, יוו 有) טוב ורע נעלה ושפל, לא ניתנים לתאר במונחים אינטלקטואלים, ולכן פילוסופיה סינית בכלל, ודאואיזם בייחוד, מלאים בפרדוקסים. אחד הפרדוקסים הגדולים הוא העובדה שדאו הוא גם '''יחיד''', דרך ייחודית של כל דבר וכל תופעה נפרדת, כשלעצמה, וגם '''איחוד''', החוק האוניברסלי של היקום, משהו שמאחד את כל הדברים וכל התופעות בקיום אחד. פרדוקס נוסף הוא שדאו הוא הכוח הנעלה ביותר, ויחד עם זאת לא יכול להיות מזוהה עם שום כוח נפרד. דאו מחלחל לתוך כל הכוחות האחרים ומתנהג כזה שממלא אותם.
במונחים של ספרות קלאסית, דאו מתפרש ככוח מחלחל, הן כאמצעי והן כמטרת הקיום. עם זאת, מטרת הקיום בדאואיזם איננה תנועה מנמוך לגבוהה, כמו בדתות [[מונותאיזם|המונותיאיסטיות]], אלא משהו בלתי מוסבר ובלתי מובן. אפילו דאו עצמו לא יודע מה הוא. דאו איננו ישות עליונה, כל יודעת, כל יכולה וכל מבינה. ידע והבנה, מונחים שאינם חלים על הדאו. מטרת קיום היא "הדבר כשלעצמו". ייתכן כי כל מה שקיים קיים 'סתם כך', ומטרות שאנו מציבים לעצמינו לא נכונות
דאו פועל ללא הכוונה פעילה, דברים קורים וכך נוצר הסדר הקיים. דאו קורא לשינוי, אך הוא עצמו ריק ואינו פעיל. לאו דזה מדגיש את זה בכוונה כדי שאף אחד לא ידמיין את הדאו כמשהו שקיים בנפרד מעולם ומכל פרט בו, אך יוצר כל מה שקיים בעולם זה.
| |||