חסינות דיפלומטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q753022
אין תקציר עריכה
שורה 4:
הרעיון הגורס כי הדיפלומט מהווה אישיות שאין לפגוע בה קיים שנים רבות. תפיסה זו התגבשה במהלך השנים, וקיבלה ביטויה במונח חסינות דיפלומטית. הגם שהיו מקרים בהם נרצחו דיפלומטים, התפתח איסור נורמטיבי חמור לפגוע בדיפלומטים, שכן הדבר מהווה מעשה חסר כבוד וחסר תועלת - אין טעם בהריגת השליח הנושא את דבר הריבון. בהקשר זה ראוי לציין את [[ג'ינגיס חאן]] וה[[מונגולים]], שנודעו בחשיבות שייחסו לזכויות הדיפלומטים, ובאכזריות שהפגינו כלפי מדינות שהפרו זכויות אלה.
 
הזכויות הדיפלומטיות התגבשו כבר במאה ה-17 באירופהב[[אירופה]], ונפוצו ברחביבכל רחבי העולם. הן מוסדו באופן רשמי ב[[קונגרס וינה]] משנת [[1815]], ב[[אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים]] משנת [[1961]], המגינהובהחלטת האומות המאוחדות מה-[[18 באפריל]] [[1951]], המגינים על דיפלומטים הממלאים את תפקידם מפני רדיפה משפטית או אחרת מטעם המדינה המארחת. אם הדיפלומט מבצע פשע חמור במהלך שירותו, המדינה המארחת רשאית לגרשו. נהוג לשפוט דיפלומטים מעין אלה עם שובם לארצם.
 
החסינות הדיפלומטית תקפה גם לגבי "[[שק דיפלומטי|השק הדיפלומטי]]", או התקשורת הפיזית שמקיימת השגרירות הזרה עם מדינת האם. בנוסף, אין לערוך חיפוש במסמכיהם של דיפלומטים המגיעים למדינה האם, וכן נאסר לפשוט על שגרירויות זרות במטרה להחרים רכוש. יחד עם זאת, מקובל לעקוב אחר תקשורת אלקטרונית שמקיימת השגרירות.