אופיום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 6:
האורפיום מתאפיין בריח נרקוטי אורפי ובטעם מריר-חריף. הוא מכיל תערובת של 25 [[אלקלואיד]]ים שונים, ביניהם [[קודאין]], [[אוריפאווין]], [[תבאין]], נרקוטין, פפוורין, והעיקרי שבהם, המופיע רק במין ה[[פרג האופיום|פרג התרבותי]]- ה[[מורפין]]. האופיאטים מחלישים את החישה הפיזית ואת היכולת להגיב לגירויים על ידי דיכוי [[מערכת העצבים]]. שימוש במינון גבוה ובלתי מבוקר בסמים השונים עלולים לגרום למוות.
אופיום הוא ה[[שרף]] של [[פרג
אופיום כשלעצמו הוא מרכיב חוקי ב[[תרופת מרשם|תרופות מרשם]]. בין התרופות המכילות אופיום נמצאות [http://en.wikipedia.org/wiki/Laudanum לאודנום] (טינקטורה של אופיום) ו[http://en.wikipedia.org/wiki/Paregoric פרגוריק]. אלו משמשות ל[[שיכוך כאבים]], למניעת [[שיעול]] ולעצירת [[שלשול]].
שורה 25:
הפרג נזכר מפורשות בהקשר הארצישראלי רק ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]], כאשר החלו להשתמש בו בהרחבה לשם הנאה והתמכרות באופנים שונים: אכילה, שתייה, עישון ועוד. עדויות על שימוש באופיום כחומר משכר בארץ ישראל מצויות בספרות נוסעים, שסיפרו על שימוש הטורקים באופיום כדי להגביר את עוז רוחם במלחמה. הוא תואר כחומר המסוכן לבריאות כשנלקח במינון גבוה, ולמרות זאת השתמשו בו כמעט כל הטורקים באופן יומיומי.
בשנת 1799, כש[[
במלחמת העולם הראשונה היה לאופיום תפקיד חשוב בכיבוש העיר עזה על ידי הבריטים. הקולונל הבריטי [[ריצ'רד מיינרצהגן]] מספר ביומנו שמטוסים בריטיים הוטסו מעל העיר והשליכו חפיסות סיגריות ספוגות באופיום. התוצאה הייתה שחלק גדול מן הצבא הטורקי בשריעה ובעזה היה אחוז תרדמה וטמטום, ולא היה מסוגל להתנגדות{{הערה|שם=זהר עמר}}.
==ראו גם==
*[[מלחמת
*[[מלחמת האופיום השנייה]]
*[[אמנת האופיום הבינלאומית]]
| |||