היסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית: קולוניאליזם וכיבוש זר – הבדלי גרסאות

בשנים אלו ביססה ספרד את שליטתה באזורים נרחבים ביבשת [[אמריקה]]. המסע מאמריקה לספרד ארך בין שישה לשמונה שבועות. האיים הקאריביים הפכו לנקודה מרכזית להצטיידות והתארגנות למסע הטרנס-אטלנטי. כתוצאה מהשלל הרב שעבר בנתיבי הסחר החדשים, הפך [[הים הקאריבי]] בשנות ה-40 של [[המאה ה-16]] למקום בו פעלו כנופיות של [[שודדי הים הקאריביים|שודדי ים]] [[אנגליה|אנגלים]], [[צרפת|צרפתים]] ו[[הולנד|הולנדים]]. בתקופה זו נהגו ממשלות של המעצמות האירופיות לצייד ימאים ב"מכתבי הסמכה", המתירים להם לשדוד כל אוניה השייכת לכל מעצמה אחרת. הרפתקנים אלו כונו [[פרייבטירפריבטיר]], והים הקריבי היה לשדה מקובל לפעילותם. ב-[[1541]] נאלצו הספרדים להקיף את סנטו דומינגו בחומה בצורה. בתקופה זו הייתה נהוגה ברחבי האימפריה שיטת סחר בשיירות גדולות ומאובטחות שכונו "Flotas", ויצאו אחת לחצי שנה. השיטה הונהגה הן מטעמי ביטחון, והן על מנת לשמור על ה[[מונופול]] בסחר עם המושבות. [[הוואנה]] שהייתה ממוקמת במקום נוח יותר מבחינת התנועה הימית, בשל מיקומה יחסית ל[[זרם הגולף]] הפכה לנקודת ההתארגנות וההצטיידות הראשית של השיירות. הדבר הביא להרס המסחר בקנה הסוכר שמקומו בהיספניולה. ב-[[1564]] הרסה [[רעידת אדמה]] שתי ערים ראשיות באי, סנטיאגו דה לוס קביירוס, וקונספסיון דה לה ואגה.